לֹא עָבַר זְמַן רַב” וְהִנֵּה הַמִּבְחָן הָרִאשׁוֹן לַמֶּלֶךְ הֶחָדָשׁ.
נָחָשׁ מֶלֶךְ עַמּוֹן הֵטִיל מָצוֹר עַל יָבֵשׁ גִּלְעָד.
מֵרֹב פַּחֲדָם מִמֶּנּוּ הֵם הִצִּיעוּ לוֹ לִכְרוֹת אִתּוֹ בְּרִית. תְּשׁוּבָתוֹ שֶׁל נָחָשׁ:
– בְּסֵדֶר” נִכְרֹת בְּרִית” אַךְ בִּתְנַאי שֶׁאֲנַקֵּר לְכָל אֶחָד מִכֶּם אֶת עַיִן יָמִין.
אֵיזֶה בִּזָּיוֹן נוֹרָא ![1].
מִיָּד יָצְאוּ מִיָבֵשׁ גִּלְעָד שְׁלִיחִים לְכָל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל” וְגַם לְשָׁאוּל הַמֶּלֶךְ” בְּבַקָּשָׁה לִשְׁלִיחַת עֶזְרָה.[2].
שָׁאוּל כָּעַס מְאֹד עַל נָחָשׁ הָעַמּוֹנִי” וְקָרָא לְכֹל עַם יִשְׂרָאֵל לְהִתְגַּיֵּס. וְאָכֵן הָיְתָה הֵעָנוּת רַבָּה” וְהִגִּיעוּ 330.000 חַיָּלִים ![3]. הִנֵּה הָעָם נוֹתֵן בּוֹ אֵמוּן ! כַּמָּה נִפְלָא !
הֵם יָצְאוּ לַקְּרָב וְהִכּוּ אֶת עַמּוֹן מַכָּה קָשָׁה מְאֹד.
עַכְשָׁו פָּנוּ אֵלַי אֲנָשִׁים רַבִּים בִּדְרִישָׁה:
– מִי הֵם אוֹתָם אֲנָשִׁים שֶׁזִּלְזְלוּ בְּשָׁאוּל מַלְכֵּנוּ ? חַיָּבִים לְהַעֲנִישׁ אוֹתָם !
שָׁאוּל שָׁמַע זֹאת וּמִיָּד עָנָה:
– הַיּוֹם הוּא יוֹם יְשׁוּעָה לְיִשְׂרָאֵל” לֹא נַעֲנִישׁ אַף אֶחָד [5].
וַאֲנִי הוֹסַפְתִּי:
– בּוֹאוּ אַחַי” נֵלֵךְ לְגִלְגָּל וּנְחַזֵּק אֶת הַמְּלוּכָה.
כֻּלָּם בָּאוּ וְהִמְלִיכוּ מֵחָדָשׁ אֶת שָׁאוּל. הַשִּׂמְחָה הָיְתָה רַבָּה. הָעָם שָׂמַח” שָׁאוּל שָׂמַח” אֲנִי שָׂמַחְתִּי [6].
בָּרוּךְ ד’ שֶׁלֹּא עָזַב אֶת עַמּוֹ.
———————–
1. שמואל א יא א-ב.
2. שם ג-ה.
3. שם ו-ח.
4. שם יא.
5. שם יד-טו.