ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: שלח לך
פרשה נוכחית: קרח
פרשה הבאה: חוקת
 

הארכיון נתמך על ידי
קרן דור ס"ת

"אשר לא ציווה אותם"

הרב פנחס מרגוליס

"ויהי ביום השמיני". היה זה יום מכונן בדברי ימי עמנו. מובא בספרא שהיום הזה נטל עשר עטרות: "ראשון למעשה בראשית... ראשון לכהונה, ראשון לעבודה, ראשון לירידת האש... ראשון לשכון שכינה בישראל, ראשון לברך את ישראל". יום של התרוממות רוח גדולה, שמחה שלמה הבאה מתוך התקיימות ההבטחה האלוקית "ושכנתי בתוכם" - בפועל. לכבוד מעמד נשגב זה נערכו הכנות קפדניות. המשכן הורכב ופורק על ידי משה רבינו כמה וכמה פעמים והנה הוא עומד על מכונו. אהרן ובניו מקבלים ציוויים מדויקים כיצד יש לנהוג לקראת המעמד של "היום ה' נראה אליכם".
והנה לאחר הקרבת הקורבנות שצווה, נושא אהרן את ידיו ומברך פעם ראשונה את עם ה'. לאחר מכן ברכה נוספת יחד עם משה. או אז "ותצא אש מלפני ה' ותאכל על המזבח... וירא כל העם וירנו ויפלו על פניהם". העם כולו רואים בפועל איך הקב"ה שוכן בישראל ומתמלאים רינה ושבח לבורא עולם הבוחר בעמו ישראל באהבה.
בעוד כל העם נופלים על פניהם מרוב השמחה וההתרגשות שאחזה בהם, שני בני אהרון נדב ואביהו, ממש קרובים לאותה אש קודש. בשונה משאר העם הם דווקא מסתכלים לתוכה, ולאט לאט משתכרים מהמעמד, כלתה נפשם מרוב האהבה. "ויקחו בני אהרן נדב ואביהוא איש מחתתו... ויקריבו לפני ה' אש זרה אשר לא צוה אותם". מתעוררת בהם תשוקה לקחת חלק פעיל בתהליך התגלות זה מעם ה'. אך הפעם קורה אסון - "ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם וימתו לפני ה'"...
הפרשה הקודמת מסתיימת בשבח אהרן ובניו שבכל הציוויים שנצטוו "לא הטו ימין ושמאל", כפי שפירש רש"י. ולכאורה מהו בדיוק השבח? הקב"ה, מקור כל היש, מצווה ביד עבדו הנאמן, מה בדיוק לעשות - אז ברור שעושים! אלא השבח הוא בכך שאהרן ובניו פועלים מתוך הבנה יסודית של ענווה פנימית שהם בסך הכל כלי, הם ומעשיהם. מי שפועל באמת הוא הקב"ה ורצונו בלבד, הקדושה היא זאת שפועלת! לכן יש חשיבות לכל פרט ולכל דיוק, לא לפנות ימין ושמאל, כדי שייעשה ויופיע רצונו.
נדב ואביהוא, אנשי קודש, בני אהרן, בוודאי היו מלאים בתוכן זה של עבודת ה'. רק ההשתכרות מהמאורע, מפגש קרוב כל כך עם הופעת ה' גרם להם לטעות ולהוסיף "אהבה על אהבה", כמו שמובא בספרא. מתוך כך גם שיקול דעתם ההלכתי הוטה מהאמת והורו הלכה בפני משה רבם, שבנוסף להופעת האש ממרום צריך אש גם מההדיוט. אלא שדווקא במעמד זה היה צורך לחדד את האמיתות ולעצב את סדר הדברים לדורות. האש שהקריבו, ה' לא ציווה עליה, וממילא אין הופעת ה' דרכה וממילא היא זרה - אש זרה. לכן יוצאת אש מלפני ה' - ואוכלתם.
בעצם, העניין שייך בכל התורה ומצוותיה כולם. האדם יכול לדמיין לעצמו שהנה הוא במעשיו מתקן את העולם כולו, אך אם לא נצטווה על כך אין הוא פועל מאומה, או גרוע מזה - מחריב. הקדושה איננה נובעת מתוך מעשיו שעושה, אלא מעשיו ע"פ ציווי אלוקי עם כל פרטיהם מאפשרים סך הכל לאותה הקדושה להופיע ולפעול בעולם: "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו". או אז אש קודש עולה ומעלה אותו ואת כל העולם כולו.
"ויהי ביום השמיני". ביום מיוחד זה בנוסף לעשרת עטרותיו, הוטבע בלב האומה מי הוא המשרה שכינתו בתוכם, הוא לבדו, על פי ציוויו וסדריו. "בקרוביי אקדש".
שבת שלום


תגיות: נדב ואביהוא | פרשת שמיני



מאמרים נוספים מעלון פרשת שמיני תשע"ז:
משואה לתקומה - הרב דב ביגון
מוזיקה בימי ספירה - הרב שלמה אבינר
דוד בונה המקדש - הרב יואב אוריאל
והתקדשתם - עילוי האכילה - הרב יורם אליהו
איך זוכרים את השואה? - הרב חגי לונדין
הגישה לתורה - הרב דוד לנדאו
עת לחשות ועת לשוחח - אסתר אברהמי

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: