הגישה לתורה

עד עתה עסקנו בצד המעשי” הפרקטי של מלאכת לימוד התורה: דיבור” שמיעה והבנה עמוקה. יש צד נוסף: אדם זה שעוסק בתורה” עליו להיות ברמה נאותה אף מבחינה מידותית. אדם ששייך לתלמוד תורה צריך להיות אדם בעל מידות נפשיות מתאימות לכך. הצד האינטלקטואלי והטכניקה של הלימוד אינם מספיקים. אם האדם הוא בעל כישרון” אבל יחד עם זה פרא אדם ומרושע – לא זה הכיוון. אור התורה צריך לחול על נורמליות מוסרית יהדותית: “ולרשע אמר אלהים: מה לך לספר חוקי” . הכל תלוי בגישה: דע במה אתה עוסק” בתורה מן השמים! לכן אחרי הצד השכלי מופיע הצד המוסרי ששייך ללימוד: אימה” יראה” ענווה” שמחה וגם טהרה. כשם שהקבוצה הראשונה שייכת לעצם מעשה הלימוד של כל אדם מישראל [אף לפני כניסתו לישיבה]” כך הקבוצה השנייה מגדירה את התכונות המוסריות של האישיות הראויה לעסוק בדברי תורה” אף לפני כניסתו לישיבה.
אם כן” אחרי הקבוצה הראשונה העוסקת בעצם העבודה ומעשה הלימוד” באה קבוצה שנייה העוסקת באופיו של האדם: אם רצונך להשתייך לתורה” עליך להיות תלמיד הגון. לפני לימוד תורה צריכה להיות הגינות נפשית מידותית של שייכות לתורה. מי ששייך לתורה באופן אמיתי” צריך לגשת אליה מתוך יחס אמיתי. “ראשית חכמה יראת ד'” ” מפני שעלינו לזכור במה אנו עוסקים: בתורה מן השמים! בדבר אלוהי” שהוא המשך תורה מסיני! כל הערך של עצם מעשה הלימוד” תלוי באיזו גישה ניגשים לדברים הנלמדים. יש ערך לתורה מן השמים שיורדת אלינו כאשר היא נלמדת מתוך אימה ויראה. תורה הנלמדת שלא מתוך אימה ויראה היא הבל ושקר. יש אנשים ‘מלומדים’ בתלמוד” וגם אצל הגויים אפשר שיהיו ‘מלומדים’ כאלה” העוסקים בתלמוד מתוך חסרון שייכות נפשית אמיתית. עלינו לגשת ללימוד מתוך שייכות עצמית ולא לרמות את עצמנו ולא את הקדוש ברוך הוא. יראת התורה היא היא שייכות נפשית” ואז יש רשות “לספר חוקי”. יראת שמים ואמונה מבטאות שני עניינים שלובים וזהים .