אַתֶּם וַדַּאי זוֹכְרִים שֶׁאָמַרְתִּי לַמֶּלֶךְ שָׁאוּל לְחַכּוֹת לִי שִׁבְעָה יָמִים בְּגִלְגָּל” וְעַד אָז לֹא לִזֹּם שׁוּם דָּבָר נֶגֶד הָאוֹיֵב.[1].
בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי נִגַּשְׁתִּי לְשָׁם[2] וְכַאֲשֶׁר הִגַּעְתִּי חַשְׁכוּ עֵינַי: שָׁאוּל לֹא חִכָּה לִי” אֶלָּא הֶחְלִיט לָצֵאת לַקְּרָב” וּכְשָׁלָב מַקְדִּים הִקְרִיב קָרְבָּנוֹת[3].
– שָׁלוֹם עָלֶיךָ” מוֹרִי וְרַבִּי ” שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא[3].
– שָׁלוֹם עָלֶיךָ שָׁאוּל הַמֶּלֶךְ. מֶה עָשִׂיתָ? מַדּוּעַ לֹא חִכִּיתָ?[4].
– רָאִיתִי שֶׁהָעָם נִכְנַס לְלַחַץ וְהִתְחִיל לְהִתְפַּזֵּר לְכָל עֵבֶר” וּלְעֻמַּת זֹאת הַפְּלִשְׁתִּים מִתְאַסְּפִים עוֹד וָעוֹד. לָכֵן הִקְרַבְתִּי קָרְבָּן לִקְרַאת הַחַג[5].
– טָעוּת גְּדוֹלָה עָשִׂית הַמֶּלֶךְ. הַדָּבָר הֶחָשׁוּב בְּיוֹתֵר הוּא לִשְׁמֹר מִצְווֹת ד’. זֶה מֵעַל כָּל הַחֶשְׁבּוֹנוֹת הַמִּלְחַמְתִּיִּים שֶׁלְּךָ.
– אֲבָל….
– אֵין אֲבָל. הַמַּמְלָכָה הַזֹּאת אֵינָהּ מַמְלָכָה כְּכָל הַמַּמְלָכוֹת. זוֹ מַלְכוּת ד’. וְכָל דָּבָר צָרִיךְ לְהִתְנַהֵל עַל פִּי ד’. לְצַעֲרֵנוּ לֹא עָמַדְתָּ בַּזֶּה. לָכֵן אֵינְךָ יָכוֹל לַעֲמֹד בְּרֹאשׁ הַמַּמְלָכָה. רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם יְחַפֵּשׂ מִישֶׁהוּ אַחֵר. אֲנִי מְאֹד מִצְטַעֵר[6].
פָּנָיו שֶׁל שְׁאוֹל הַמֶּלֶךְ נָפְלוּ.
– כַּמּוּבָן לֹא אֶעֱזֹב אוֹתְךָ” הוֹסַפְתִּי. אֶעֱזֹר לְךָ כְּכָל שֶׁאוּכַל” כָּל זְמַן שֶׁתִּהְיֶה הַמֶּלֶךְ.
רָאִיתִי שֶׁשָּׁאוּל הַמֶּלֶךְ שָׁבוּר. גַּם אֲנִי שָׁבוּר. קַמְתִּי וְהָלַכְתִּי מִשָּׁם[7].
ד’ יַעֲזֹר לָנוּ.
————————
1. שמואל א י ח.
2. שם יג י.
3. שם שם ט-י.
4. שם יא.
5. שם יא-יב.
6. שם יג-יד. רש”י שם.
7. שם טו.