[ראיון]
ש: כידוע קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף. אך כיצד פותרים את הבעיה הזאת? יש בעם ישראל כל כך הרבה רווקים ורווקות שבאמת רוצים להתחתן ולא מוצאים את הנשמה המקבילה?
ת: הסיבה הראשית היא שאנשים מפונקים ואנוכיים” הם רוצים שבן זוג או בת זוג יהיה מתאים להם בדיוק” וזה מכביד מאוד.
ש: יש טוענים שהחברה הנפרדת אצל הדתיים אשמה בזה” כי אין הזדמנויות להיפגש?
ת: לא נכון. אצל החילוניים החברה מעורבת לגמרי ושם אחוז הרווקים הכי גבוה” אצל הלאומיים-הדתיים החברה מעורבת למחצה” לשליש ולרביע ותופעת הרווקוּת קטנה בהרבה” אצל החרדים נפרד לגמרי” וכמעט אין רווקוּת.
ש: באמת” מה עושים החרדים כדי לפתור בעיית מציאת בן זוג?
ת: פשוט מאוד. שדכנים רבים” והעיקר שדכנים בתשלום.
ש: למה בתשלום?! אדם לא יכול לעשות זאת לשם שמים?!
ת: הוא יכול אך לא תמיד רוצה. יש אנשים רבים בעולם שעושים דברים טובים לא לשם שמים” או ליתר דיוק במגמה מורכבת: לשם שמים וגם לא לשם שמים. לא כל אחד הגיע למידת הטהרה של מסילת ישרים” שהכול לשם שמים” ובכל זאת מבואר שם שהוא במדרגת צדיק. יתר על כן” יש רבים שהיו שמחים לעשות לשם שמים” אך אינם יכולים. כי להיות שדכן לוקח זמן רב – לחפש” לדבר” לשכנע” ליישר הדורים” ללוות את התהליך ועוד. אנשים זקוקים לפרנסה” הם מוכנים לצמצם שעות עבודה ולעסוק בשידוכים” אך הם חייבים לקבל על זה תשלום.
ש: איזה תשלום?
ת: תשלום גבוה. אני מציע לבני זוג” לשלם כל אחד 5000 ₪ לשדכן” גם אם עשה זאת ביזמתו” וגם אם אין זה מקצוע שלו.
ש: סליחה על השאלה. והם משלמים?
ת: לצערנו לא. לכל היותר נותנים מתנה זעירה” וזו קמצנות. עושים חתונה שעולה מאה אלף או מאתיים אלף שקל” ולא מוכנים לשלם עשרת אלפים ש’ למי שהם חייבים לו כל זאת. זו מידה רעה של כפיות טובה.
ש: יש מקור בפוסקים לסכום הזה של 10″000 ₪?
ת: לא. כתוב ברמ”א שהכל לפי מנהג המדינה (שו”ע חו”מ קפה י הגה).
ש: אבל אצל הדתיים-הלאומיים מנהג המדינה הוא לא לשלם כלום אלא אם כן זה שדכן מקצועי והותנה מראש כמה ישלמו.
ת: נכון מאוד. ולמנהג רע זה יש תוצאות רעות. למשל אצל החרדים” כל בית יעקב מעסיק שדכנית במשכורת” שתדאג לשידוכים של הבוגרות. הם רואים זאת כחלק מחובת המוסד במסגרת הדאגה לעתידן הרוחני של הבנות. אצלנו זה נדיר מאוד” יש כמה אולפנות בודדות שיזמו זאת” וגם אינן משלמות” רק ההורים אמורים לשלם” וגם הם אינם משלמים. כל זה חייב לעבור שינוי.
ש: הרב הקים שני אתרי שידוכים “שושבינים”” ו”כולנו שדכנים”. איך זה מתנהל שם?
ת: ב”ה יש הצלחות רבות” אבל רחוקות מלפתור כל הבעיות. שם זה חינם. רק אם השידוך עולה יפה” יש המלצה לתרום לאתר. לצערנו כמעט אף אחד לא תורם. העובדים באתר מקדישים שעות רבות בהתנדבות וגם מתחזקים את האתר בכספם הפרטי.
ש: למה מי שיוזם שידוך ואינו שדכן מקצועי צריך לקבל תשלום?
ת: נפסק ברמ”א שהשדכן דינו כמתווך (שם)” ולכן הוא זכאי לתשלום מדין “יורד לשדה חברו ונטעה שלא ברשותו” . כך כותב בפירוש הגר”א (שו”ע חו”מ פז אות קיז). וכמה לשלם? מה שנהנה! ולהתחתן שווה כל הון” אז לפחות ישלמו 5000 ₪ מכל צד.
ש: הרמ”א ולא השולחן ערוך?
ת: נכון. הספרדים נהגו כל הדורות שאין תשלום דמי שדכנות” כפי שמעיר הג”ר משה שטרנבוך בשו”ת תשובות והנהגות (חו”מ א” תשטו). אבל בימינו גם הספרדים צריכים לנהוג לשלם” הרי גם הם צריכים להתחתן.
ש: מה יהיה אם השדכן אמר שלא צריך לשלם לו” האם בכל זאת יש לשלם?
ת: הלוואי שאלו תהיינה בעיותינו. העניין נדון בפתחי תשובה (שו”ע אה”ע נ ס”ק טז).
ש: ובסיכום?
ת: אכן קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף. וזכינו לקריעת ים סוף בגלל מסירות הנפש להיכנס למים. פה לא צריך מסירות נפש אלא קצת “מסירות כסף”
