ענווה ותורה

ענווה נקבעת בתוך מסכת סגולתנו” שהרי כל ערכנו בא לנו לא כתוצאה מעבודתנו” אלא משום שכך נוצרנו. לכן אין לנו במה להתפאר בכל כשרוננו” כי לא שלנו הוא אלא מתנת אלוהים” לא “בחכמתי כי נבֻנותי” . לפעמים יש אדם בעל כישרון שמתפאר. ברור שיש לכישרון זה ערך ומעלה” והוא צריך להשתמש בו כדי להתקדם” אבל האם יש לו להתפאר בו?! שקר והבל הבלים! האם הוא עשה לעצמו את הכישרון הזה? הרי הוא מתנת אלוהים! הקדוש ברוך הוא יצר את הצד הנשמתי והפסיכולוגי של אדם זה בצורה כזו. אם בכל זאת הוא מתפאר” אין בכך שום צדק והיגיון” אלא שטות ופשע. אבל אם אדם מתמיד ושקוד ללמוד תורה” על כך רשאי הוא להתפאר” משום שזה נבע מעבודתו וממרצו. כך הוא גם בעניינים גשמיים: אדם שנתעשר ללא שום מאמץ ועבודה מצדו” אין לו במה להתפאר” אבל מי שפעל במרץ רב ועשה חיל מכוח עבודתו ומאמציו – יכול להתפאר.
לכן ציוו חז”ל: “הוי שקוד ללמוד תורה” ” כדי לגלות את הכישרון” את המתנה שניתנה לנו ביצירת נשמתנו. השקידה מראה את יראת השמים” את השייכות ואת האמונה. זהו המובן האמיתי של הענווה” הנמשכת מן האמונה שד’ יצר את האדם בחכמה. על כן כל היהדות בנויה על ענווה” שהיא יסוד כל המידות הטובות. ומתוך טהרת נפש של ענווה” זוכים לסייעתא דשמיא ולהשראת שכינה.
ערכנו המיוחד בא לנו בעל כרחנו ב”כפיית הר כגיגית”” ולא אנחנו עשינו את עצמנו. שמא נחשוב שסגולתנו הישראלית באה לנו מצדקתנו” על זה נאמר: “לא בצדקתך וביֹשר לבבך” . וכן יחזקאל הנביא אומר: “בושו והכלמו מדרכיכם בית ישראל”” “לא למענכם אני עֹשה” . לא בזכות צדקתכם אני מביא אתכם לארץ ישראל” כי “מאהבת ד’ אתכם ומשָׁמרו את השבֻעה” . בין שהדבר מובן ובין שאינו מובן” מכל מקום כך היא העובדה הנובעת מהמציאות האלוהית של “עם זו יצרתי לי” . בספר ‘הכוזרי’ מודגש: כך נוצרנו. זה מחייב ענווה. אילוּ נבע כל ערכנו מחכמתנו” כוחנו ועוצם ידנו הרוחניים” אזי היה מקום להתגאות” אולם כאמור” לא אנו עשינו את עצמנו. ישנם טפשים ואפיקורסים הטוענים שאנו גזענים! אבל כך העובדה: “עם זו יצרתי לי”” ומה אנו ‘אשמים’ בכך. אין בידינו לעשות דבר. כך ד’ יתברך יצר את אומתנו” את סדר נשמתנו. איננו מתכוונים מתוך גזענות ‘לדרוך על אחרים’ ולהרוג אותם” חס ושלום” אלא אדרבה” להרבות קידוש השם בכל העולם כולו” מתוך היצירה המיוחדת שלנו: “כי מציון תצא תורה”. נוצרנו כשייכים להשראת השכינה.
אם כן” טבענו מחייב שנהיה ענווים. יש בישראל מספר מידות טובות: “רחמים ביישנין וגומלי חסדים” ” אבל שיא כל המידות ונשמת כל המידות היא הענווה” משום שהיא קשורה לתכונת יצירתנו” ל”אתם הדבקים בד’ אלהיכם” ” ומתוך כך אנו דבקים בתורה .