ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: נצבים, וילך
 

הארכיון נתמך על ידי
קרן דור ס"ת

עבודת ד' או עבודת עצמו

הרב שלמה אבינר



שאלה: זמן רב אני עובד את ד' במסירות ובאהבה, אני מתפלל בכוונה גדולה שייתן לי דבר מה שחשוב לי מאוד, השנים עוברות, והוא לא נותן לי, אז אני נעשה ממורמר וכעוס עליו, למה אני ממלא חלקי ועובד אותו, והוא אינו ממלא חלקו ואינו נותן לי שכר? רבנים מבטיחים שד' יחזיר לי כפלי כפלים וזה לא מתקיים!
תשובה: אכן יש סוג של עבודת ד' המבוסס על שכר ועונש, שכר ועונש בעולם הזה, ושכר ועונש גדול לאין ערוך בעולם הבא. אך אין זו המדרגה העליונה. יש לזכור היטב שהרבה מאוד תלוי בכוונה. האם אדם עושה את הטוב בשביל שיקבל שכר ויינצל מעונש, או עושה את הטוב כי הטוב הוא טוב וכי הוא רצון ד'. וזה לשון רבנו הגדול הרמב"ם: "העובד מאהבה עוסק בתורה ובמצות והולך בנתיבות החכמה לא מפני דבר בעולם ולא מפני יראת הרעה ולא כדי לירש הטובה אלא עושה האמת מפני שהוא אמת וסוף הטובה לבא בגללה" (הלכות תשובה י, ב).
אפילו אצל גויים,להבדיל, הבין זאת הפילוסוף קאנט, שקובע שהיסוד העיקרי הוא הכוונה, כלומר הרצון הטוב. הוא מבדיל בין הרצון האגואיסטי, האימפרטיב ההיפוטטי, לבין הרצון האידיאליסטי, האינפרטיב המוחלט, הקטגורי.
ועוד כותב הרמב"ם: "השמחה שישמח אדם בעשיית המצוה ובאהבת האל שצוה בהן, עבודה גדולה היא" (הלכות סוכה ולולב ח טו). ומסביר שם המגיד משנה: "...חייב לעשותן והוא שמח בעשייתן ויעשה הטוב מצד שהוא טוב ויבחר באמת מצד שהוא אמת, ויקל בעיניו טרחן...".
נכון שיש אנשים חלשים שאי אפשר להניעם אלא בעזרת המקל והגזר, אך אין להרים מצב זה לדרגת אידיאל עליון. אדרבה אדם צריך להשתחרר מהמניע של שכר ועונש, שגם מקנן בתוככי לבבו באופן בלתי מודע.
וכבר הסבירו רבותינו למה יש צדיק ורע לו ורשע וטוב לו, כי אם לכל צדיק היה טוב ולכל רשע היה רע, היינו כמובן כולנו צדיקים ולא רשעים, אבל הכל היה מין אגואיזם, סוג של השקעה, והיינו מפסידים את העיקר: אהבת ד'.

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: