ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: פנחס
פרשה נוכחית: מטות, מסעי
פרשה הבאה: דברים
 

הארכיון נתמך על ידי
קרן דור ס"ת

סידרת "הערבוּת והאדישות" - חלק ה': מאבקה של היהדות נגד 'אפקט העומד מן הצד'

נתן קוטלר


בשבוע שעבר ראינו שישנם שלושה היבטים לערבות ההדדית: ערבות רוחנית, הצלה גשמית וערבות למען כלל ישראל - שנלמדים מערבות יהודה לבנימין. הפעם נראה כי היהדות רואה את האדם אחראי לסביבתו, שגם אם הוא עצמו לא עשה עוול, אין הוא יכול לעמוד מנגד כאשר מתרחש עוול.
"ובמקום שאין אנשים השתדל להיות איש"
(אבות ב, ה)
'אפקט העומד מן הצד'
בשנת 1964 התרחש רצח מזעזע בניו-יורק. 38 בני אדם היו עדים לרצח, אך איש מהם לא עשה דבר כדי למנוע אותו, ואפילו משטרה לא הזמינו. חוקרי הפסיכולוגיה התחבטו בשאלה מדוע כל כך הרבה עדי ראייה לרצח התעלמו לחלוטין?
החוקרים דארלי ולטיין קראו לתופעה זו 'אפקט העומד מן הצד' (The Bystander Effect). וקבעו שכאשר קבוצת אנשים נתקלת במצבי חירום, הסבירות היא שהם יעמדו מן הצד ולא יעשו דבר. מדוע? כל אחד מסיר את האחריות מעל כתפיו ומצפה מהשני לפעול להגשת עזרה ובפועל איש אינו עוזר לנפגע.
כיצד עלינו להתייחס ל'אפקט העומד מן הצד'?
גישת היהדות: האדישות אינה נורמלית
ישנה גישה מוטעית הטוענת שהטבע הפראי הוא נורמלי ולכן האדם אינו צריך לתקן את מידותיו, זוהי גישת טורנוסרופוס וחבריו. אך גישת התורה שוללת אידיאליזציה של הטבע הפראי ונורמליזציה של תופעות פסיכולוגיות פסולות. התורה אינה מתייאשת מהעלאת האדם למדרגה מוסרית ורוחנית גבוהה יותר, אלא שואפת לתיקון העולם, 'לתקן עולם במלכות שדי'. אמנם האדם נברא עם יצרים, אך תפקידו לזכך את עצמו על ידי עבודה פנימית תמידית וכן על ידי קיום התורה והמצוות. כדברי רבי עקיבא "לפי שלא נתן הקב"ה לישראל את המצות אלא כדי לצרף [=לזכך] בהן" (תנחומא תזריע ז').
התורה אמנם יודעת שהטבע האנושי נוטה לאדישות, אך היא אינה מקבלת זאת ומחנכת אותנו לא להתעלם ולא להיות אדישים.
"וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ" - האם היו שם אנשים?
בפרשת שמות נאמר: "וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו. וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל" (שמות ב, יא-יב). האם היו עדים להכאת היהודי על ידי המצרי?
חז"ל מלמדים אותנו שהעוול התבצע במקום הומה מאדם, היו שם רבים, אך אף לא אחד מהם נקט בפעולה להצלת היהודי מהמצרי שביקש להורגו (שמות רבה א, כט). כפי שנאמר "וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ", לפי חז"ל, משה רבינו פנה לראות האם יקומו היהודים ויצילו את אחיהם. "וירא כי אין איש - ראה שאין ביניהן גבר בגוברין, ואין מהם שם על לב צרת אחיו להשתדל על הצלתו" (הכתב והקבלה שם). משה רבינו היה היחיד שפעל להצלת חיים ובכך סלל עבורנו את הדרך לרגישות אנושית ולאכפתיות.
"לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ"
חז"ל לומדים מהפסוק "לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ" (ויקרא יט, טז) שהאדם מחויב להתערב להצלת הזולת אם רודפים אחריו להורגו (סנהדרין עג, א). וכן אם האדם רואה שחברו טובע בנהר או מותקף, הרי הוא מחויב להצילו בעצמו או לשכור אחרים להצילו (רמב"ם הל' רוצח יא, יד). אפילו אם האדם רק שמע שרוצים להרע לחברו, הוא מחויב להזהיר את חברו (שם). כללו של דבר "כל היכול להציל ולא הציל עובר על 'לא תעמוד על דם רעך'" (שם). היהדות רואה את האדם אחראי לסביבתו, גם אם הוא לא עשה בעצמו עוול, אין הוא יכול לעמוד מנגד כאשר נעשה עוול.
לתגובות: natanorot@gmail.com

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: