שלום אסתר.
קראתי את המאמר בשבוע שעבר “תורת הקבלה בנישואין” ואני מאד מתחברת לתוכן. נושא הקבלה בנישואין” מצריך התייחסות” לימוד” השקעה והתמדה. במאמר העלית נקודות דרכן ניתן להעמיק את נושא ה”קבלה בנישואין”. ברצוני להאיר נקודה” שלפי הבנתי לא באה לידי ביטוי במאמר והיא: ההכרה בבית” כמקום המבצר של האדם. ההכרה” שאם בבית אין קבלה הדדית היכן יוכל האדם להרגיש שהוא מקובל?! אני מכירה אנשים כל כך טובים ומוצלחים בכל המעגלים החברתיים” אבל בביתם הם לא מרגישים רצויים. הם מכונסים בעצמם ואינם יכולים לשתף/לפרוק” את מה שיושב על ליבם” או סתם לשוחח בתחושה שהם מקובלים כפי שהם. להבנתי” היכולת לקבל את בן/בת הזוג מתחילה בהבנה” שה”ביחד” הזה הוא תולדה של מסירות והתמסרות מוחלטת לחיים משותפים” מתוך אמונה בטוב. גם אם בחלקו מתעכב” עוד בוא יבוא. לכן האדם הראשון שכלפיו נפנה את המרחבים בנפש” יהיה האחד והיחיד” שבחרנו לחיות ולבנות איתו את החיים בנישואין.
כל כך קשה לי לראות זוגות שמחפשים נחמה והקשבה בחוץ” כי אין להם בביתם מקור נאמן לכך! בנימה אישית” אני כאשה מרגישה שאני מוסרת את נפשי להולדת ילדים ולגידולם” אז ממי אזכה לחוש מקובלת ומוערכת אם לא מבעלי?! בעלי שחוזר הביתה מעבודה מתישה” ממי יזכה לחוש רצוי ומוערך אם לא ממני?! זה כל כך בסיסי! לכן כואב לי כל העניין הזה.
פעם אחת בעלי חזר מהעבודה אחרי טעות מקצועית שהוא עשה ש”זיכתה” אותו בנזיפה חמורה… כשראיתי אותו ככה רק הזכרתי לו מי הוא באמת ועד כמה הוא חשוב בשבילי וכל מה שקרה זה לא משקף שום דבר על היכולות שלו וכו’… ככה דיברנו” והיה ברור לי שהכוח של הבית שלנו ירים אותו כי אנו יחד בהכול! כפי שאכן קרה ברוך ה’… נראה לי שחשוב לזכור שגם אם אנחנו כבני זוג ואפילו כהורים נראים מבוגרים” יש מצבים שאנחנו מרגישים כמו ילדים בגוף של מבוגרים. אין לנו מקום אחר” רק את הבית שלנו שיחזק ויעודד…
שלום לך
אני מודה לך על הערתך-הארתך שבהחלט היא במקומה וכן על השקעת הזמן בכתיבת התגובה והסכמתך לפרסמה. אכן” כשבני זוג נישאים הם “בונים בית בישראל”. אז” הנישואין בקדושה נותנים את הנשמה לבית” ומכוחה הבית הופך להיות מקור נאמן למימוש החיים. להרגיש שבני הזוג רצויים ואהובים” וזה המקום שיוכלו לבטא לא רק את הרצונות והחלומות” אלא גם את החולשות באותה מידה. אולי ניתן לומר ש”קירות ביתו” של אדם” משולים ל”קירות ליבו”. וכשדברים יוצאים מן הלב הם גם נכנסים אל הלב ומעמיקים את הקשר והאהבה.
הלוואי שנלמד מבורא עולם” שמקבל אותנו עם כל הטעויות שלנו ומכוון אותנו בדרך לייעודנו מתוך “אהבת עולם אהבתנו…”
