יחס לבנים עוזבי תורה

שאלה: בזמן האחרון התפרסם שיש הרבה בנים ובנות למשפחות דתיות שעוזבים את דרך התורה. זה עורר אצלנו כאב עמוק מאוד” כי אנחנו שני ההורים תמיד קיימנו תורה ומצוות במסירות נפש גדולה” וכן הענקנו לילדינו חינוך תורני מעולה” ובכל זאת הם פנו לדרך אחרת. אנו תוהים ומייסרים את עצמנו: איפה טעינו? השאלה מתחזקת עוד שאחינו השונים חיים באורח חיים דתי בינוני וכן חינכו” וילדיהם יצאו דתיים. כיצד להבין זאת? זה מאוד מתסכל. ולבסוף” מה צריך להיות יחסנו אל ילדינו” הסתייגות וביקורת” או קרבה ואהבה?
תשובה: אכן שאלות כבדות וכואבות שאלתם. ובזה ארבע נקודות:
א. אינכם אשמים. קודם כל” עליכם לדעת שלא בהכרח אתם אשמים. גם אם אדם מקבל את החינוך הכי טוב שבעולם” עדיין יש לו בחירה חופשית. אל תאשימו את אדם וחוה במה שעשה קין” את אברהם ושרה במה שעשה ישמעאל” את יצחק ורבקה במה שעשה עשו” ועוד דוגמאות רבות” כולל צאצא משה רבנו שעבד עבודה זרה.
פעם נשאל הגריא”ה הרצוג: אומרים שהתפוח לא נופל רחוק מן העץ” אם כן כיצד בּנוֹ חיים (שהיה נשיא המדינה) עזב את הדת? השיב: זה אמור כאשר נושבת רוח מצויה” אך כאשר נושבת רוח שאינה מצויה” התפוח יכול ליפול רחוק.
אכן” ההורים אינם הגורם היחיד לחינוך. יש ארבעה גורמים: ההורים” בית הספר” תנועת הנוער והרחוב. והמובן של רחוב הוא מכלול ההשפעות הדיפוזיות שזורמות מכל עבר” ובימינו הרחוב מאוד חזק. מרן הרב קוק מדבר על רוח הזמן הרעה שנושבת בימינו.
יש אפילו שיר של ביאליק: “כולם נשא הרוח” כולם סחף האור” שירה חדשה את בוקר חייהם הרנינה”.
ב. סוד הנשמות. באשר לשאלה למה זה קרה לבניכם ולא לאחייניכם” – איננו יודעים. כי לפעמים המציאות תואמת את הפסוק ביחזקאל: “צדיק הוא חיה יחיה… והוליד בן פריץ” (יחזקאל יח י). איך זה קורה – איננו יודעים. זה סוד” אומר הרמב”ן בפירושו על התורה (דברים כט יז). הנשמות שמגיעות לעולם אינן חדשות” מלבד יוצאים מן הכלל. יש להן היסטוריה. יש נשמות ששקעו ביוון מצולה עמוק וד’ שולח אותן כדי שיתוקנו. ולאיזו משפחה הוא יתברך שולח? ד’ רואה נשמות מאוד מסובכות ומאוד נפולות” אז הוא שולח אותן אצל הורים מאוד חזקים” שיצליחו לחלצן מן המיצר. שמא תאמר: אם כן נכשלנו” הרי לא חילצנו?! כן חילצתם” כי לולא החינוך הטוב שהענקתם במסירות נפש” היה גרוע עשרות מונים. יש לדעת ששום מילה טובה של חינוך אינה הולכת לאיבוד. כמו שיש חוק שימור החומר” שימור האנרגיה ושימור התנע – כך יש חוק שימור ההשפעה הטובה. היא לא הלכה לאיבוד” היא פעלה לברכה” אך לעיתים הדרך ארוכה.
ג. הזיכוך הפנימי. ומכאן לנקודה מרכזית ביותר. העיקר אצל האדם הוא הזיכוך הפנימי” טהרת הנשמה. לא די בדיבורים של אמונה וברגשות של אמונה” אלא צריך שהאדם בתוכיותו יהיה באמת מחובר אל ריבונו של עולם. לעיתים יש אדם שאינו דתי” אך בתוכיותו הוא כן דתי. ויש גם לצערנו מצב הפוך.
מרן הרב קוק כותב: “אין להיבהל כלל אם אחרי עבור תקופה ארוכה של פעולת ישראל על עצמם ועל העולם” ישובו המחשבות של הכפירה להתפשט בעולם” אם כן צדיק מה פעל” (שמונה קבצים א שעז). כל כך טרחו צדיקי הדורות להשריש אמונה” אם כן כיצד פורצת הכפירה? עבודתם היתה לשווא? חלילה!
“כי אין עיקר תיקון העולם ניכר במה שמתבטא בפה ודבר שפתים. עיקר הדבר תלוי בעצמות שכלול החיים ופנימיות הנפשות” באדם” ובחיים המתפשטים במלא כל”. כלומר” העיקר הוא אם האדם התקדם ונעשה טוב יותר. דיבורים זה קל” שינויים מוסריים פנימיים” זה קשה. ובזה יש התקדמות.
“ובזה אין לשער כמה נתפתח העולם” וכמה אמת” צדק ויושר” מונח הוא בתוך עצם חיי הנפשות” יותר ממה שהיה בימים הקדומים” שאור ד’ לא פעל בעולם”. אולי הבנים והבנות שלכם לא דתיים” אבל יחד עם זה” בפנים הם מלאים אמת צדק ויושר. וזה נקרא להאמין בד’!
“פנימיות היא דעת ד’ ואור ד'” אפילו כשהיא מתגלמת בלבוש של כפירה”. כמובן” אין כאן מתן לגיטימציה לכפירה” אך העמקה גדולה כיצד שופטים אדם אמת לאמיתו.
וסופו של דבר” אותה האורה שנמצאת “בפנימי פנימיות”” “תתפרץ בשטף טהרתה” ותכפר את הפשע של קרום הכפירה”.
מתי זה יהיה? זאת איננו יודעים. אולי בשנים הבאות” אולי בדור הבא” אולי בדורות הבאים” כפי שמזכיר מרן הרב קוק באגרות לרב מילשטיין.
ד. לקרב ולא לרחק. אכן לרב מילשטיין היו בנים שיצאו לתרבות רעה. עזבו את תורת ישראל” את עם ישראל ואת ארץ ישראל” כדי להצטרף למהפכה הקומוניסטית. מפח נפש נורא! ורבו של הרב מילשטיין הורה לו לנתק את הקשר איתם. אך לא כן סבר מרן הרב קוק” שבירר לו תוך כדי שש אגרות ארוכות מה צריך להיות היחס אליהם” יחס של הערכה ושל אהבה” יחס של הבנה והכרה עמוקה (פירוש מפורט של שש אגרות אלו בתוספות כמה מאמרים בנושא עיין בספרי הדל “במרחקים תזכרוני”).
וכבר אמרו” הטרגדיה אינה הבן הרביעי” הבן הרשע” שיושב איתנו בסדר” אלא הבן החמישי שאינו יושב איתנו.
ויתקיים בנו ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב.