‘ויקהילו משה ואהרן אמר רבי חנינא כמלא פי כברה קטנה היתה בה וכל ישראל עומדין בה אלא מכאן שהחזיק מועט את המרובה.’
מועט המחזיק את המרובה. סוד. מצב מיוחד שבא לידי ביטוי בפעמים מסוימות. מה פשרו של מועט המחזיק את המרובה?
תנועת הנפש הבסיסית שלנו היא של מרובה המנסה לתפוש מרובה. רוצה לומר – שליטה מוחלטת” יכולת ניווט וידיעה מדויקת על כל שלב היכן הוא נמצא ומה תכליתו. המדרש מציע לנו כאן אפשרות אחרת הכוללת הרפיה” ידיעה שלעולם לא נוכל לתפוס את כל מה אנו רוצים לאחוז בו בידינו” ואם ננסה לתפוס יתקיים בנו הכלל ההופכי – תפסת מרובה לא תפסת. יש חוקי שחיקה” יש תפזורת שנופלת” יש דברים שעד כמה שננסה לשלוט בהם – הרי הם לא בשליטת מפעלנו.
מועט המחזיק את המרובה הוא הידיעה שאפשר יהיה להשיג הרבה יותר אם נשתמש דווקא במועט” אם נזמין את הרוח” רוחא דלעילא לשרות במעשה ידינו” וליצור משהו שהוא מעל ומעבר לכל מה שחשבנו. במצב של מועט המחזיק את המרובה נוצרת אפשרות” ישנה התחוללות שאיש אינו יודע להיכן תוביל. יש פתח ודרכו עוברת הרוח” ומוליכה אתה רוח משל עצמה.
המועט הזה יכול לפגוש אותנו בכל מיני מקומות” הנה למשל צומת סואן” רכבים רבים ובתוכם נהגים. אין רמזור” ואף שזכויות הקדימה רשומות בספר החוקים” איש אינו פועל על פיהם” והצומת דומה לשוק” כל דאלים גבר. עד שמגיע שוטר אחד. הוא אחד והם כל כך רבים. אבל הוא מועט המחזיק את המרובה. כולם מתיישרים לפיו” מכוונים את דעתם לדעתו” אפילו מכירים לו טובה. סוף סוף אפשר לנסוע כאן.
או מורה בכיתה – יש שיעור שהוא בחינת מרובה. המורה מדבר הרבה” מעביר את החומר” הוא יודע מה הוא דיבר בכל דקה מהשיעור” אה כן” בסוף” כמעט על הצלצול נשאר גם זמן לשאלות. אני מניח שגם בשיעור הזה חלק הבינו וחלק ריחפו” וחלק שמעו ולא שמעו.
אבל יש גם אפשרות אחרת. המורה מגיע לכיתה ופותח בשאלה – מתעורר דיון. דעות שונות עולות וצצות” כולל כאלו שהמורה עצמו לא חשב עליהן לפני כן. פירושים ואפשרויות חדשות. שאלה אחת טובה” שהושקע זמן בניסוח שלה” בעמקות שלה” הולכת ופותחת בעקבותיה שובל של מרובה” של הבנות חדשות.
גם בלימוד תורה יש בחינה כזו של מועט המחזיק את המרובה. סוגיית גמרא סבוכה” או עניין מרובה פרטים בהלכה” ברגע שמתבהרת נקודתו הפנימית והופכת נהירה” גם כל הפרטים מתארגנים בהתאם… זה כמו סיפור שעל גבי העלילה שלו נישאים להם פרטים מרובים ללא כל מאמץ” ונזכרים. העלילה היא המועט המחזיק את המרובה.
ידוע ומפורסם ביאור הגר”א לשולחן ערוך” שבמילים ספורות מקפל הבנות שלמות בעומקי הסוגיה.
מנגינה” אף היא סוג של מועט המחזיק את המרובה. מנגינה מאפשרת לנו לזכור מילים רבות” שנתלות עליה והיא נושאת אותן” בחן ובלי כל מאמץ או קושי.
גם בבית” עם הילדים” או עם בן הזוג” לעיתים נדמה לנו שככל שנחזור על משהו יותר ויותר כך הוא יתפס ‘אלף פעמים כבר אמרתי לך” אז למה אתה לא מקשיב?’ והתשובה כנראה היא בדיוק בגלל הסיבה הזו. דבר שחוזרים עליו שוב ושוב” נהפך למרובה” למיותר” לחסר משמעות” תפסת מרובה לא תפסת. אך דבר שנאמר פעם או פעמיים” עם מלוא תשומת הלב והרגש” הרי הוא בחינת מועט המחזיק את המרובה. השומע יכול להפנים” ליצור תהליך הקשבה פנימי משל עצמו ולקחת פנימה.
בני ישראל מוזמנים לעמוד על יד הסלע. והמקום שם הוא בחינת מועט המחזיק את המרובה. מה שהקדוש ברוך הוא רוצה ממשה הוא שיתפלל. או יותר נכון – שילמד אותם סדרי תפילה . איך מתנהגים בארץ ישראל כאשר ישנה בצורת” כאשר לא יורד גשם. ודיברת אל הסלע לעיניהם.
תפילה היא לעולם בחינת מועט המחזיק את המרובה. אדרבה” מי שמנסה להאריך יותר מידי משתקין אותו” “ההוא דנחית קמיה דרבי חנינא אמר האל הגדול הגיבור והנורא והאדיר והעזוז והיראוי החזק והאמיץ והודאי והנכבד המתין לו עד דסיים כי סיים אמר ליה סיימתינהו לכולהו שבחי דמרך למה לי כולי האי?” התפילה היא מילים ספורות” המקפלות בתוכן עולמות שלמים של גאולה וישועה” נבואה וחכמה” תשובה ורפואה. אנשי כנסת הגדולה ידעו ברוח קודשם איך לכוון את המילים” ולספור את האותיות” שיתקיים בהן מועט המחזיק את המרובה.
אנחנו חיים היום בעולם ששם את המרובה לדגל. ריבוי גדול בא לעולם ובדרך כלל באופן ישיר על חשבון העומק וההפנמה. ריבוי גדול של אמצעי תקשורת וכולם מדברים על כולם כל הזמן אבל אף אחד לא באמת מקשיב. פעם” היינו מקבלים מכתב אחת לחודש” אבל המכתב הזה עשה לנו את היום לחג” והיינו קוראים בו שוב ושוב” חשים את הדופק דרכו” הווי מועט המחזיק את המרובה.
ריבוי גדול מידע” אבל לא את כולו אנו צריכים” וחלק מזיק לנו” הופך אותנו שטחיים” במקום להתעמק במשהו” ללמוד אותו בעיון” וממנו להכיר עוד תחומים במועט המחזיק את המרובה.
זהו פלא” כדאי לשוב ולמשש אותו” ולהיפתח אל האפשרות של הוצאת פירות מתוקים בדרך מפתיעה שכזו דייקא” של מועט המחזיק את המרובה:
“ואחד התפאר שיש לו בחינת מועט מחזיק את המרובה. כי יש (לו) חתיכת מדינה” שהיא מוציאה פרות הרבה. ואחר כך כשמחשבין את הפרות שהוציאה המדינה” רואין שהמדינה אינה מחזקת מקום כל כך כמו הפרות. כי אין בה מקום כל כך להחזיק כל כך פרות. נמצא שהיא בחינת מועט מחזיק את המרובה. והוטבו דבריו. כי באמת” בודאי הוא בחינת מועט מחזיק את המרובה” [ מעשה משבעה קבצנים” רבי נחמן מברסלב].
