בגיל ההתבגרות המאוחרת (גיל 15-16)” בני הנעורים צריכים לקחת אחריות על מעשיהם. ולמעשה הם גם יכולים. הם הפנימו קרוב לוודאי את דמות המחנכים עד שאין צורך בכפייה. המשפט “אני סומך עליך” הוא כמו חרב שיביא לניצחון הנער במלחמת העצמאות שלו” כי “איך אאכזב את הוריי שבאמת סומכים עלי…”. אך העיקרון הראשון מחייב את העיקרון השני והוא שיש גבולות. יש קו אדום” וחשוב להזכיר אותו. כל משפחה תקבע את הקו על פי האמון ויכולת הכלה” וזה בסדר שיש גבול. לפעמים הגבול הוא להתקשר כל יום בעת הטיול בצפון. לפעמים לא לעלות על טרמפ. לפעמים לא להתקרב לחוף דוגית. ויש גם פעמים שצריך למנות בן משפחה בגילו שיהיה איתו” מין סוג של ידא אריכתא שלכם מרחוק כי הוא אינו בר אמון כלל. אבל האידיאל הוא חינוך לאחריות” כלומר קשר חברי אמיתי” אוהב” טהור” זורם” עם שיתוף רגשי וזמני איכות. רק כך הנער שלנו לא יחשוב במושגים של מרד” חוויות שליליות או בריחה ממסגרות הבריאות לו. למשל תרבות הטיולים” עם אוהלים ומצפן” תקרב את ילדינו לארץ ישראל” כשכל שלושה צעדים הם צוברים מצווה נוספת… ואם יש משפחה או חברים שגרים בצפון זוהי ההזדמנות לבקר את הנערים” תוך כדי מפגשים מזדמנים “במקרה” עם הבן האהוב…