סידרת “הערבוּת והאדישות” – חלק י”א: דילמות תנ”כיות

בשבוע שעבר ראינו שבן-אנוש אינו מסוגל לאמוד כלל את ערכו של היחיד ביחס לרבים ואין זה מתפקידו להתיימר לעשות כן. הפעם נדון בסוגיות בתנ”ך בשאלת מסירת היחיד להצלת הרבים.
ישנן לפחות ארבע סוגיות בתנ”ך העוסקות בשאלת מסירת היחיד להצלת הרבים” במאמר זה נדון בשתיים מהן.
האחים לא מסרו את שמעון
האחים יורדים למצרים כדי להשיג אוכל עקב הרעב. אך במצרים הם מואשמים בריגול על ידי יוסף. האחים טוענים שהם חפים מפשע” אך יוסף מעמיד להם תנאי לאמת את סיפורם “אִם כֵּנִים אַתֶּם אֲחִיכֶם אֶחָד יֵאָסֵר בְּבֵית מִשְׁמַרְכֶם וְאַתֶּם לְכוּ הָבִיאוּ שֶׁבֶר רַעֲבוֹן בָּתֵּיכֶם. וְאֶת אֲחִיכֶם הַקָּטֹן תָּבִיאוּ אֵלַי וְיֵאָמְנוּ דִבְרֵיכֶם וְלֹא תָמוּתוּ וַיַּעֲשׂוּ כֵן…וַיִּסֹּב מֵעֲלֵיהֶם וַיֵּבְךְּ וַיָּשָׁב אֲלֵהֶם וַיְדַבֵּר אֲלֵהֶם וַיִּקַּח מֵאִתָּם אֶת שִׁמְעוֹן וַיֶּאֱסֹר אֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם” (בראשית פרק מב” יט-כד). הרי לפנינו דוגמא קלאסית של מסירת יחיד להצלת הרבים. האחים נדרשים למסור אחד מהם למאסר לשליט מצרים” כדי להציל מרעב את עצמם ובני משפחותיהם. מדובר בדילמה קשה ביותר” האם מותר להם למסור את היחיד להצלת הרבים?
אך רבנו בחיי מציין שהאחים לא צייתו לדרישתו של יוסף והם לא מסרו אחד מהם למאסר” אלא יוסף נאלץ לקחת אחד מהם בניגוד לרצונם. ולכן נאמר “וַיִּקַּח מֵאִתָּם אֶת שִׁמְעוֹן וַיֶּאֱסֹר אֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם”. ובמדרש נאמר שהאחים רצו להילחם להצלת שמעון “כיון שבקש אותו לתפסו רצו השבטים לסייעו א”ל שמעון איני רוצה שתסייעוני” (ילק”ש מקץ רמז קמח). רבנו בחיי מלמדנו שזהו שורש ההלכה שאין למסור את היחיד אפילו להצלת הרבים: “מכאן למדו רבותינו ז”ל (ירושלמי תרומות ח” ד): נכרים שאמרו לישראל: תנו לנו אחד ונהרגנו ואם לאו נהרוג את כלכם” ילחמו ויהרגו כולם ואל ימסרו אחד מישראל להריגה”.
מסירת יהויקים לנבוכדנצר
לקראת סוף ספר מלכים נאמר שיהויקים מרד בנבוכדנצר מלך בבל (מלכים ב’ כד” א). כתוצאה מכך” לפי המדרש” נבוכדנצר איים להחריב את ירושלים אם לא יסגירו לידיו את יהויקים. הדילמה היא האם למסור את היחיד כדי להציל את הרבים?
חז”ל מתארים דיאלוג נוקב בין הסנהדרין ליהויקים. הטיעון של יהויקים הוא כפול: ראשית” מניין שמותר לדחות את נפשו של היחיד כדי לקיים את הנפשות של הרבים?! שנית” התורה אסרה הסגרת עבד שברח לאדוניו ומאחר שיהויקים היה בעבר עבדו של נבוכדנצר” אם הוא מורד בו” אסור להסגירו (ויק”ר סוף מצורע).
אך הסנהדרין דוחים את טיעוניו. האיסור למסור את היחיד להצלת הרבים הוא דווקא כאשר האויב לא דרש מבוקש מסוים וכן כאשר היחיד הוא חף מפשע. אך המקרה של יהויקים דומה למקרה של שבע בן בכרי שמרד בדוד המלך וסיכן עקב פשעו את אנשי העיר ‘אבל בית מעכה’ ששם התבצר ולכן הוחלט להסגירו כדי להצילם. אם כן” ההלכה היא שמותר להסגיר מבוקש שחייב מיתה בדין המלכות המסכן את הרבים (ירושלמי תרומות ח). ולכן” במקרה של יהויקים” עקב מרידתו בנבוכדנצר שלא כדין ובניגוד לציווי ה’ הרי שסיכן את הרבים ולכן יש להסגירו (שמן המשחה הל’ יסודי התורה ה” ה).
גבולות ה’ערבות ההדדית’
מצד אחד” מצינו שאם האויב דורש למסור אחד מישראל להורגו כדי להציל את הרבים” אין למסור אותו אלא יש להילחם באויב אפילו אם עקב כך הרבים ימותו. הלכה זו מבטאת את ה’ערבות ההדדית’ המיוחדת בעם ישראל שהרבים מוכנים למסור את נפשם עבור היחיד. אך מצד שני” מצינו שישנם גבולות לדרישה מהרבים להסתכן עבור היחיד. אם היחיד מסכן את הרבים עקב מעשיו המנוגדים לחוקי המלכות” הרבים אינם נדרשים להצילו ומותר למסור אותו להצלתם. כדברי היעב”ץ “הלכה רווחת היא בישראל שכל מי שמכניס אחרים בסכנה ובפשיעה” אין חוששין לו ומוסרין אותו ביד עכו”ם” (בירת מגדל עוז” אבן בוחן א” עה; ראה: ט”ז יו”ד סי’ קנז” ח). אם כן” ‘הערבות ההדדית’ היא דו-כיווניות: היא מחייבת את הרבים להציל את היחיד” אך היא גם מחייבת את היחיד לגלות אחריות ולא לסכן את הרבים.
לתגובות: natanorot@gmail.com