מיכה הנביא שולל דרך של עבודת ה'” השמה לעיקר את העבודה החיצונית” הטכנית: “בַּמָּה אֲקַדֵּם ה’ אִכַּף לֵאלֹהֵי מָרוֹם? הַאֲקַדְּמֶנּוּ בְעוֹלוֹת בַּעֲגָלִים בְּנֵי שָׁנָה? הֲיִרְצֶה ה’ בְּאַלְפֵי אֵילִים בְּרִבְבוֹת נַחֲלֵי שָׁמֶן?…” (מיכה ו” ו-ז).
במספר מדרשי חז”ל מתבאר שהדרך הנשללת כאן היא דרכו של בלעם הרשע. בלעם דימה ‘לשכנע’ את הקב”ה להסכים לדרכו ולקלל את ישראל” באמצעות הקרבת קרבנות רבים.
אל מול טעות יסודית זו” מודיע הנביא מהי הדרך הרצויה בעיני ה’. הוא מצווה על שלוש הדרכות הנוגעות לכלל אורח החיים של האדם: “הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב וּמָה ה’ דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם: [א] עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט [ב] וְאַהֲבַת חֶסֶד [ג] וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ” (שם ח).
במדרש אליהו רבה (פרשה כו) מבארים חז”ל כי בנבואה זו מודיע ה’ לישראל כי עבודתו היא טבעית וישרה. היא מחזקת את החיים ולא מקשה עליהם: “כך אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: בני! כלום חיסרתי לכם [=האם עיקר עבודתי הוא שתחסרו את ממונכם בעבורי]? מה אני מבקש מכם? – הא איני מבקש אלא שתהיו אוהבין זה את זה” ותהיו מכבדין זה את זה” ותהיו יריאין זה מזה” ולא ימצא בכם לא עבירה ולא גזל ולא דבר מכוער (אלא) שלא תבואו לידי פסול לעולם” שנאמר הגיד לך אדם מה טוב וגו’ (מיכה ו’ ח’)”.
במסכת מכות (כד” א) מבארת הגמרא כי מיכה הנביא תמצת בשלוש הדרכותיו את כלל מצוות התורה: “דרש רבי שמלאי: “שש מאות ושלש עשרה מצות נאמרו לו למשה… בא דוד והעמידן על אחת עשרה [=תמצת את כל המצוות באחת עשרה מצוות עיקריות]” דכתיב: ‘מזמור לדוד [ה’] מי יגור באהלך מי ישכון בהר קדשך הולך תמים ופועל צדק ודובר אמת בלבבו לא רגל על לשונו לא עשה לרעהו רעה וחרפה לא נשא על קרובו נבזה בעיניו נמאס ואת יראי ה’ יכבד נשבע להרע ולא ימיר כספו לא נתן בנשך ושוחד על נקי לא לקח עושה אלה לא ימוט לעולם’… בא ישעיהו והעמידן על שש [=תמצת את כל המצוות בשש מצוות]” דכתיב: ‘הולך צדקות ודובר מישרים מואס בבצע מעשקות נוער כפיו מתמוך בשוחד אוטם אזנו משמוע דמים ועוצם עיניו מראות ברע’. בא מיכה והעמידן על שלש” דכתיב: הגיד לך אדם מה טוב ומה ה’ דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלהיך…”.
במה מיוחדות שלוש המצוות הללו? כיצד הן מהוות בסיס לכל התורה כולה? המהרש”א (בחידושי אגדות על הגמרא שם) מבאר כי מצוות אלו נובעות הן ממצוות ה'” והן מן השכל האנושי הפשוט. על כן נאמר בתחילת הפסוק: “הגיד לך אדם מה טוב”” כלומר מה שהשכל הישר גוזר” “ומה ה’ דורש ממך” – מה מחויב מצד הקב”ה. יכולנו לחשוב כי הקב”ה עיקר דרישת ה’ מן האדם היא לנסות לחרוג מאנושיותו” למסור את נפשו” את ממונו ואת חייו. אל מול זאת אומר מיכה הנביא” כי התורה כולה מעמידה את צלם אלוקים על מכונו” ומובילה את האדם להיות טוב וישר.
בלעם הנביא נטה מן היושר והמוסר ואחז ברשע תחת חסד. בהיותו בדרך זו הוא דימה להתקרב לה’ באמצעות הקרבת קרבנות רבים. לעומת זאת מודיע הקב”ה” כי כל התורה כולה מתחילה מן הקומה הבסיסית של דרכי המשפט” החסד והצניעות. רק על גבי הקומה האנושית הפשוטה” יכולות להיבנות כל הקומות של עבודת ה’.
לטורים ומאמרים נוספים של הרב יואב אוריאל ראו באתר
