ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: חיי שרה
פרשה נוכחית: תולדות
פרשה הבאה: ויצא
 


ה'טווח הקצר' של נבואות ירמיהו

הרב יואב אוריאל

נביאים רבים הודיעו את דברי ה' המתייחסים אל המאורעות שיופיעו זמן רב לאחר הנבואה. הם הודיעו לעם את הנהגות ה' שתופענה באופן הרחוק, בעתיד שאינו נגלה לעין אנוש. לעומתם, המוקד העיקרי של נבואת ירמיהו הוא במאורעות הקרובים. ירמיה מתנבא על תופעת החורבן שכבר נחזתה על ידי כמה נביאים, נגזרה על ידי ה' בימי מנשה, והתפרסמה בימי יאשיהו במציאת ספר התורה. ניצניה של תופעת החורבן כבר הופיעו במציאות בגלות ממלכת ישראל. אם כן, אין ירמיהו מחדש את עצם האזהרה מן החורבן. עיקר חידושו הוא בזיהוי, שהחורבן כבר הפך לאופק הקרוב, לתופעה המתרגשת לבוא.
במדרש פסיקתא דרב כהנא (יג אות יד) עומדים חז"ל על הנקודה הזאת: "בארץ בנימן (א, א) - ניתן חלקו של בנימין בארץ: מה בנימין לא נתברך אבינו יעקב שהוא מעמיד שנים עשר שבטים עד שנולד בנימין, כך מכל הנביאים שנתנבאו על ירושלם לא נתבררה נבואתן עד שעמד ירמיהו".
עניין זה מודגש מאד בתחילת פרק לו בירמיהו. בפרק זה מצוה הקב"ה את ירמיהו: "קַח לְךָ מְגִלַּת סֵפֶר וְכָתַבְתָּ אֵלֶיהָ אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֵלֶיךָ עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל יְהוּדָה וְעַל כָּל הַגּוֹיִם". זהו ציווי לכתוב בתמצית את כל נבואות ירמיהו. בביצוע ציווי זה, כותב ירמיהו את מגילת איכה. מגילת איכה מלאה בקינות על החורבן, ובכך היא תופסת אותו כתופעה שכבר התרחשה. כלומר, הסיכום והתמצית של כל נבואות ירמיהו הוא קינה על החורבן כאילו הוא כבר התרחש. היחס לחורבן כאל עובדה מוגמרת הוא נקודה המתחדשת בנבואות ירמיהו.

מראה מקל השקד
חלק מרכזי במינוי ירמיהו הוא מראה מקל השקד: "וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר מָה אַתָּה רֹאֶה יִרְמְיָהוּ וָאֹמַר מַקֵּל שָׁקֵד אֲנִי רֹאֶה. וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי הֵיטַבְתָּ לִרְאוֹת כִּי שֹׁקֵד אֲנִי עַל דְּבָרִי לַעֲשֹׂתוֹ" (יא-יב). במראה מקל השקד מודיע ה' שאף שבעיניים אנושיות לא ניכרת התגשמות הנבואות, הן כבר נמצאות ופועלות בעולם. אצל השקד, בניגוד לשאר העצים, כמעט אין פער בין ההכנות ובין המימוש: כוח הצמיחה מתגלה בו במהירות רבה באמצעות הפריחה. כבר בתחילת החורף, בשעה ש'עולה השרף באילנות' באופן סמוי מן העין, השקד כבר פורח במלוא עוזו. הנמשל של מראה זה מתבאר על ידי ה': "כִּי שֹׁקֵד אֲנִי עַל דְּבָרִי לַעֲשֹׂתוֹ". הקדמה זו אומרת לירמיהו שכל הפורענויות שהוא עומד להינבא עליהן אינן רק בגדר אפשרות תיאורטית ואזהרה, אלא שה' שוקד על ביצוען. חידוש גדול יש כאן; בדרך כלל, גם כשיש נבואות פורענות קשות, ידוע היא שנבואת פורענות יכולה להתבטל על ידי תשובה. נבואות פורענות מתארות אפשרות תיאורטית, 'דגם של מציאות' הניצב בשמים ומוכן להתממש בעולם אם ימשיכו בני האדם באורחותיהם הרעים. ירמיהו מודיע כי אין זה המצב בימיו. הפורענויות הגיעו למצב שהם כבר 'כאן' בעולם כלומר שה' כבר גזר על התרחשותן ו'הגלגלים' והכוחות העליונים כבר מוציאים אותן לפועל.
ולמרות כל זאת, הקב"ה מודיע כי טובת ישראל עומדת תמיד לנגד עיניו: "הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרוּשָׁלִַם לֵאמֹר כֹּה אָמַר ה' זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה". אהבת ישראל את ה' במדבר זוהי תופעה רחוקה וקדומה. ולמרות זאת, אהבה זו גדולה יותר מכל תהליכי החורבן המתרגשים לבוא באותה התקופה. אהבת ה' את ישראל עומדת מעל הכל.
לטורים ומאמרים נוספים של הרב יואב אוריאל ראו באתר

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: