ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: תולדות
פרשה נוכחית: ויצא
פרשה הבאה: וישלח
 


סידרת "הערבוּת והאדישות" - חלק י"ג: הסתכנות במלחמה

נתן קוטלר


בשבוע שעבר למדנו שתיים מן הסוגיות העוסקות בשאלת ההסתכנות להצלת כלל ישראל. הפעם נדון בנושא ההסתכנות במלחמה.
מסירות נפש בשגרה ובמלחמה
שאלה: בשבועות האחרונים למדנו שבחיי השגרה האדם אינו מחויב להכניס את עצמו לספק סכנה כדי להציל את חברו מוודאי סכנה (רוב הפוסקים סוברים שהאדם אינו מחויב להסתכן - שו"ת רדב"ז ח"ג סי' תרכז; משנ"ב סי' שכט ס"ק יט). אך במלחמה האדם מחויב להכניס את עצמו אפילו לוודאי סכנה כדי להציל את חברו מספק סכנה (ראה: ציץ אליעזר חלק י"ג סוף סי' ק).
השאלה היא מדוע בחיי השגרה האדם אינו מחויב להסתכן ואילו במלחמה האדם מחויב להסתכן?
מצינו לפחות ארבע תשובות לשאלה זו, במאמר זה נדון בשתיים מהן:
לצורך קיום האומה - נדרשת מסירות נפש
בחיי השגרה ישנו כלל שפיקוח נפש דוחה את כל המצוות שבתורה שנאמר "וחי בהם - ולא שימות בהם" (יומא פה, ב - שמואל). אולם, ישנם היוצאים מן הכלל: יש שלוש עבירות שהאדם מחויב להיהרג ולא לעבור עליהן (סנהדרין עד, א; רמב"ם הל' יסודי התורה ה, א-ב). מלבד זאת, ישנה מצוה נוספת הדוחה את הכלל "וחי בהם" - והיא המלחמה. ומדוע?
המשותף לכל היוצאים מהכלל הוא: קיום האומה. איך אנו רואים זאת? ג' העבירות החמורות שפיכות דמים, גילוי עריות ועבודה זרה הן הקו האדום של קיום החברה, חציית קו זה משמעותה - הרס וחורבן. ולכן, כדי להגן על כלל עם ישראל מבחינה רוחנית ומוסרית, ערך החיים של האדם הפרטי נדחה מפני קיום האומה ועל כן "יהרג ואל יעבור". ישנה מציאות אחת נוספת שבה קיום האומה נמצא בסכנה - והיא בשעת מלחמה. ולכן, כדי לעמוד מול האויב ולהגן על עם ישראל מבחינה גשמית, יש למסור את הנפש. על כן, "עניני הכלל דמלחמות יוצאים הם מכלל זה דוחי בהם" (משפט כהן סי' קמג).
דווקא במחנה הצבאי יש לדקדק במצוות
בפרשת כי-תצא נאמר "כִּי תֵצֵא מַחֲנֶה עַל אֹיְבֶיךָ וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע". השאלה היא ממה יש להישמר במלחמה?
חז"ל מלמדים אותנו שבמחנה הצבאי יש להיזהר בכל האיסורים ואפילו במעשרות וכן יש להישמר מגילוי עריות, שפיכות דמים וע"ז וכו' (ספרי כי-תצא רנד). היינו חושבים שבמלחמה יש להקל במצוות עקב הלחצים שהחיילים נמצאים בהם. אך זו טעות. רבי דוד פארדו (חי באיטליה ובירושלים לפני כ-250 שנה) מלמדנו על פי דברי חז"ל שדווקא במלחמה יש להיזהר יותר במצוות, למעט ארבעת הדברים שפטרו במחנה הצבאי (עירובין יז, א). ולכן, התורה אמרה שצריך להישמר "מִכֹּל דָּבָר רָע", כלומר ביציאה למלחמה צריך זהירות יתרה בקיום המצוות.
אך השאלה היא מדוע חז"ל הזהירו דווקא על דברים אלו והרי ידוע שיש לקיימם בכל מקום בין בשגרה ובין במלחמה?
התשובה היא שהמחנה הצבאי הוא מקום קדוש שנאמר "כִּי ה' אֱלֹקֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ וכו'" (דברים כג, טו). ולכן במחנה הצבאי יש להקפיד יותר מחיי השגרה אפילו בדברים שאינם אסורים מדרבנן. ואם כן, בכל הדברים הללו שחז"ל הזכירו, יש להיזהר בהם יותר במחנה הצבאי מאשר בחיי השגרה. הבה נראה דוגמא לכך:
במלחמה יש להסתכן להצלת הזולת
חז"ל אמרו שצריך להיזהר יותר במלחמה בשפיכות דמים, אך מה הכוונה? ברור שלא מדובר שיש להיזהר שלא יהרגו איש את אחיו, שהרי זה כמובן אסור גם בשגרה! הרב פארדו מסביר "אלא שאם רואה גוי שבא להרוג את אחיו, לא יעלים עיניו ולא יעבור על 'לא תעמוד על דם רעך'. ואע"ג [=ואע"פ] שמשים עצמו בסכנה, דהא נפישי [=שהרי מרובים] נכרים ויקומו עליו דכהאי גוונא בעלמא [=בחיי השגרה] פטור, הכא [=כאן במלחמה] חייב" (ספרי דבי רב שם).
אם כן, זהירות בשפיכות דמים משמעותה הצלת נפשות. זהו ההבדל בין השגרה לבין המלחמה: בחיי השגרה האדם אינו מחויב לסכן את עצמו כדי להציל את חברו. אך חז"ל מלמדים אותנו שבמלחמה האדם מחויב לסכן את עצמו כדי להציל את חבריו. וזאת משום שבמלחמה יש להיזהר יותר בכל המצוות ובפרט במצוות שנוגעות במלחמה עצמה, כמו הצלת נפשות.
לתגובות: natanorot@gmail.com


תגיות: רחמנות על האויב | סדרת הערבות והאדישות



מאמרים נוספים מעלון פרשת פנחס התשע"ז:
מרד בר מצוה - הרב שלמה אבינר
הפה הקדוש - הרב יורם אליהו
תלמיד חכם בחברה - הרב דוד לנדאו
השפעת הילדות (ד) - אסתר אברהמי

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: