ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: וארא
פרשה נוכחית: בא
פרשה הבאה: בשלח
 


התביעה לתשובת אמת

הרב יואב אוריאל

הנבואה בפרק ב בספר ירמיהו נאמרת בימי יאשיהו. מפרק זה והלאה עוסק הנביא בקריאה לשוב בתשובה. אך ניכר שאין זו קריאה רגילה לחוטאים שישובו, אלא מדובר בחוטאים שחושבים עצמם לצדיקים ולשבי תשובה, ובד בבד עם מחשבות אלו הם חוטאים בחטאים נוראים. ירמיהו מוכיח את ישראל כמה פעמים בפרק זה על טענתם שלא חטאו: "אֵיךְ תֹּאמְרִי לֹא נִטְמֵאתִי אַחֲרֵי הַבְּעָלִים לֹא הָלַכְתִּי" (ב, כג), "הִנְנִי נִשְׁפָּט אוֹתָךְ עַל אָמְרֵךְ לֹא חָטָאתִי" (שם, לה).
אם כן, בנבואה זו מתמודד הנביא לא רק עם החטאים, אלא גם עם ההתכחשות אליהם, עם התשובה של רמייה. כתגובה לפער הגדול בין מעשיהם של החוטאים ובין תודעתם ובטחונם בתשובתם, ירמיהו מוכיח את העם על תשובתם שהיא רמיה, וקורא להם לשוב בתשובה אמתית: "לֹא שָׁבָה אֵלַי בָּגוֹדָה אֲחוֹתָהּ יְהוּדָה בְּכָל לִבָּהּ כִּי אִם בְּשֶׁקֶר נְאֻם ה'" (ג, י); "כִּי כֹה אָמַר ה' לְאִישׁ יְהוּדָה וְלִירוּשָׁלִַם נִירוּ לָכֶם נִיר וְאַל תִּזְרְעוּ אֶל קוֹצִים - ""מתחילה הסירו הפסילים ואחר זה יקובל תפלתכם לפני ולא כשעדיין לא עזבתם הפסילים" (ד, ג ובעל ה'מצודות' שם).
החטאים בתקופת יאשיהו
יש קשר רב בין תוכן הנבואה בפרקים אלו - תשובת הרמיה, ובין התקופה שבה היא נאמרת, תקופת יאשיהו.
יאשיהו עשה הטוב בעיני ה', ובכך היה כאור זורח בתוך תקופה שלמה של שושלת מלכי יהודה שחטאו - מנשה ואמון לפניו, ואחריו: יהואחז, יהויקים יהויכין וצדקיהו. יאשיהו קם ופעל להשיב את העם אל ה'. שנים רבות קודם הולדתו כבר נועד יאשיהו על ידי ה' ליצור מהלך של תשובה שיכלול אפילו את מלכות ישראל: "מִזְבֵּחַ מִזְבֵּחַ כֹּה אָמַר ה' הִנֵּה בֵן נוֹלָד לְבֵית דָּוִד יֹאשִׁיָּהוּ שְׁמוֹ וְזָבַח עָלֶיךָ אֶת כֹּהֲנֵי הַבָּמוֹת הַמַּקְטִרִים עָלֶיךָ וְעַצְמוֹת אָדָם יִשְׁרְפוּ עָלֶיךָ" - (מלכים א, יג ב).
ולמרות תשובתו הגדולה, לא ביטל הקב"ה את החורבן, כפי שנאמר בספר מלכים ב (כג, כה-כז): "וְכָמֹהוּ לֹא הָיָה לְפָנָיו מֶלֶךְ אֲשֶׁר שָׁב אֶל ה' בְּכָל לְבָבוֹ וּבְכָל נַפְשׁוֹ וּבְכָל מְאֹדוֹ כְּכֹל תּוֹרַת מֹשֶׁה וְאַחֲרָיו לֹא קָם כָּמֹהוּ. אַךְ לֹא שָׁב ה' מֵחֲרוֹן אַפּוֹ הַגָּדוֹל אֲשֶׁר חָרָה אַפּוֹ בִּיהוּדָה עַל כָּל הַכְּעָסִים אֲשֶׁר הִכְעִיסוֹ מְנַשֶּׁה. וַיֹּאמֶר ה' גַּם אֶת יְהוּדָה אָסִיר מֵעַל פָּנַי כַּאֲשֶׁר הֲסִרֹתִי אֶת יִשְׂרָאֵל וּמָאַסְתִּי אֶת הָעִיר הַזֹּאת אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי אֶת יְרוּשָׁלִַם וְאֶת הַבַּיִת אֲשֶׁר אָמַרְתִּי יִהְיֶה שְׁמִי שָׁם". לאור תשובתו העמוקה של יאשיהו, עולה השאלה מדוע לא ביטל את הגזרה? וכי יש דבר העומד בפני התשובה?!
במסכת תענית (כב א) העניין מתבהר; נאמר שם שהיה פער בין תשובת המלך ובין המצב המוסרי של העם: יאשיהו ששב בתשובה גדולה היה בטוח שזכות הדור כה גדולה עד שראויים הם שתתקיים בהם ברכת התורה "וחרב לא תעבור בארצכם". על כן הוא הלך למנוע מפרעה נכה לעבור בארץ. אך הוא לא ידע כי דורו אינו במדרגתו ואין הוא יפה בעיני הקב"ה.
במדרש ילקוט שמעוני (מלכים א רמז רא) מצטייר הפער בין המלך והעם בחריפותו: "[יאשיהו] מאס את האלילים ושבר את המצבות וכרת את האשרים והיתה זכותו מבקעת לפני כסא הכבוד. ובשביל הרעה שהיו ישראל עושים בסתר נאסף הצדיק [=מת יאשיהו]". אף שהעם כולו השתתף במהלך התשובה של יאשיהו, היתה זאת תשובה חיצונית, ובאמת, בסתר ליבם ומעשיהם, הוא המשיך לחטוא.
זהו אפוא, הרקע לתוכחות ירמיהו. ירמיהו תבע מישראל להצטרף באמת ובתמים למהלך הגדול של תשובת יאשיהו, ולא רק למראית עין. ולדורות מהדהדת קריאתו לשוב אל ה' בכל לבבנו ונפשנו.

לטורים ומאמרים נוספים של הרב יואב אוריאל ראו באתר

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: