ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: מקץ
פרשה נוכחית: ויגש
פרשה הבאה: ויחי
 


"מיעוט סחורה"

הרב דוד לנדאו

לא כל עם ד' נביאים או רבנים. יש גם העוסקים בדרך ארץ. בכל עם יש אנשי רוח ואנשי מעשה. גם אצלנו, גם אנשי משק ואנשי חקלאות שייכים לכלל ישראל. לפעמים היו גדולי תורה שעסקו בחקלאות, בתעשייה ואפילו בסחורה ובכל מיני אחיזות חברתיות. אצל חז"ל מצאנו את רבי יוחנן הסנדלר שהיה מייצר סנדלים. רבי חנינא ורבי אושעיא, תלמידו של רבי, עסקו במקצוע זה, ואף הכינו נעליים עבור נשים, אבל בזמן המכירה לא היו מסתכלים עליהן, לכן הנשים קראו להם - ובצדק: "רבנן קדישי דבארעא דישראל" . החול גם מקושר לחיים בתנאי שיהיה בטהרה ובכשרות. היו אף בין חז"ל שעסקו בסחורה, כגון רב פפא. הדבר יתכן ואין בו פסול, אבל יש להיזהר שעיסוק זה יהיה מיעוט ושהאישיות לא תהיה 'סחרנית'. "הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה" . העיקר הוא הערך הרוחני, והסחורה צריכה לתפוס מיעוט. וכן הוא לגבי חקלאות או תעשייה. אמנם צריך גוף, אבל הנשמה היא העיקר.
גם בעולם המעשה יש מדרגות. העסק הקיצוני לגריעותא הוא סחורה. המעולה ביותר הוא חקלאות בקרקע הקודש שלנו. "וכי תבואו אל הארץ ונטעתם" . זהו יסודי. "על הלחם יחיה האדם". ה'חתם סופר', בקטע 'ציוני', קובע שעבודת הקרקע בארץ ישראל היא מצווה כמו הנחת תפילין, ומצטרפות גם שאר אומנויות ששייכות למציאות של ישוב העם בארצו. אדמה ואומנות הן יסודות. אחריהן בא הצד המסחרי שהוא הנמוך שבמדרגות. אמנם גם הוא התרחב במהלך הדורות ותפס מקום. מסחר אינו שייך לשורות העליונות והמשובחות. יש ביטויים חריפים אצל הנביאים: "כנען בידו מאזני מרמה" . יש לבדוק כמה הוא ביושר. גם בגמרא יש ביטויים של זלזול: "זבון וזבין תגרי איקרי?" , מכור וקנה כדי שתיקרא סוחר. מסחר אינו אלא שרשרת של קונים ומוכרים. על כל פנים, גם הוא נצרך והכרחי, ושייך לסדר החברתי. יתכן שאפילו תלמיד חכם יעסוק בסחורה. אבל עליו להחזיק במשקל הנכון ולזכור שאין זאת תכלית החיים וש"לא כל המרבה בסחורה מחכים" . מסחר אינו דבר יסודי ואידיאלי, אמנם אם כך נפל בגורלו על ידי השגחה פרטית, וכך הזדמן לו מצד מסבב הסיבות - יש לכך מקום ב'מיעוט'. אין הכוונה למיעוט במובן של פעולה, למעט עד שלא נשאר כלום, אלא לזכור שסחורה אינה כל האידיאל של החיים, ושהעיקר הוא הצד הרוחני ואליו מצטרף מיעוט סחורה. וכן הוא לגבי חקלאות. ודאי שאנו נמצאים בעולם הזה, אבל אין להיות משועבד לחיצוניות ולחומריות ולהגיע למצב של איבוד וטשטוש עצמי. עלינו לזכור מי אנו, לזכור את ערך קידוש השם שלנו, להמשיך להיות אדם מתוך הישיבה, להחזיק את עצמנו בגבורה ולשמור את ערכנו הרוחני .

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: