אַתָּה מְיֹעָד לִגְדוֹלוֹת – מְגִלַּת שָׁאוּל 6

כַּאֲשֶׁר הִגַּעְתִּי לְשַׁעַר הָעִיר” בְּדִיּוּק הִגִּיעַ לְשָׁם מִישֶׁהוּ.
– סְלַח לִי אֲדוֹנִי” הַאִם תּוּכַל לוֹמַר לִי אֵיפֹה בֵּיתוֹ שֶׁל הָרוֹאֶה” שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא ?[1].
– אָנוֹכִי הָרוֹאֶה [2].
כִּמְעַט הִתְעַלַּפְתִּי. לִפְנֵי שֶׁהִצְלַחְתִּי לוֹמַר מִלָּה” הוּא הִמְשִׁיךְ:
– בּוֹא אִתִּי אֶל הַבָּמָה שֶבָּהּ הִקְרַבְנוּ אֶת הַקָּרְבָּן לַד'” וְנֹאכַל יַחַד [2].
הֵבַנְתִּי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ מִי אֲנִי” וְגַם יוֹדֵעַ שֶׁאֲנִי אָמוּר לְהַגִּיעַ [3]. אַךְ לָמָּה אֲנִי מְעַנְיֵן אוֹתוֹ” אֲנִי הַקָּטָן??
שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא הִמְשִׁיךְ :
– בַּבֹּקֶר תּוּכַל לָלֶכֶת” אַחֲרֵי שֶׁאֶעֱנֶה לְךָ עַל כָּל מָה שֶׁתִּשְׁאַל.
אֲבָל אֵין לִי מָה לִשְׁאֹל… אֵינֶנִּי מֵבִין…
הָרוֹאֶה מַמְשִׁיךְ : – וְאַל תִּדְאַג לָאֲתוֹנוֹת שֶׁאָבְדוּ. הֵן נִמְצְאוּ כְּבָר. עָלַי לְדַבֵּר אִתְּךָ עַל דְּבָרִים בְּרוּמוֹ שֶׁל עוֹלָם” בְּרוּמוֹ שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל” כִּי לִגְדוֹלוֹת אֵלּוּ אַתָּה מְיֹעָד [4].
– אֲנִי?! גְּדוֹלוֹת?! מָה אֲנִי יָכוֹל לְהוֹעִיל לְעַם יִשְׂרָאֵל?! אֲנִי מִשֵּׁבֶט בִּנְיָמִין” הַשֵּׁבֶט הֲכִי קָטָן” וּמֵהַמִּשְׁפָּחָה הֲכִי קְטַנָּה בְּבִנְיָמִין [5].
שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא לֹא הֵשִׁיב לִי” לָכֵן הִתְלַוֵּיתִי אֵלָיו לַסְּעוּדָה.
——————-
1. שמואל א ט יח.
2. שם יט.
3. שם טו – יז.
4. שם יט – כ.
5. שם כא.