“איננו שומע בקולנו”

על הפסוק בפרשה “איננו שומע בקולנו” נאמר בגמרא (סנהדרין עא” א) .”רבי יהודה אומר אם לא הייתה אמו שווה לאביו בקול במראה ובקומה” אינו נעשה בן סורר ומורה”. וזה תמוה” מה הכוונה שקול ההורים ומראם צריך להיות שווה” ומדוע הוא עלול כל-כך להשפיע על תכונות בנם והתנהגותו? מסביר המהרש”א במקום” שהכוונה “שמעולם לא הוכיחו אותו שניהם אלא אביו או אמו” ואומר” אילו הוכיחו שניהם היה מקבל תוכחתם”…
למדנו יסוד גדול בחינוך הילדים. ההורים חייבים לשדר את גישתם החינוכית ואת דרישותיהם מילדיהם בקול אחד” דהינו בראש אחד” באחדות דעים. כשילד מזהה שיש מחלוקת בין ההורים על צורת התגובה כלפי מעשה שעשה” אפילו בנימת הדיבור. כשהאחד מחמיר והאחר מקל ולא מראה שהדבר חמור מאוד בעיניו עלול הילד לנצל את התגובה הפושרת של אחד ההורים” להצדיק עצמו ולומר שזה לא כל-כך חמור” וכמו כן זה מבלבל אותו” הוא אינו יודע אם זה חמור או לא וממילא יתקשה לתקן את דרכו.
מצד שני התוכחה צריכה להיות מתוך קשר ואהבה. לא לומר דברים שפוגעים או מעליבים” אלא ביקורת עניינית ובונה” מתוך הערכה לילד המתבגר ובהבנה שהוא כבר גדול ודברים שהיו מתאימים להיאמר בגיל צעיר יותר אינם מתאימים עכשיו.
כך מלמד הרב אלימלך בר-שאול זצ”ל (שהיה רבה הראשי של רחובות ומשומעי תורתו של הרב קוק) בספרו ריח מים. נאמר בסוף פרשת ויצא “ויזבח יעקב זבח בהר ויקרא לאֶחָיו לאכל לחם”. שואל המדרש בקהלת רבה – וכי היו לו הרבה אחים הרי היה לו אח אחד “והלואי קבריה” והלא בניו היו? אלא כשהגיעו לשכמו” דימה אותם לו וקרא אותם אחים”. לומד מכאן הרב בר-שאול דבר נפלא. הורים מצפים ליחס של כבוד מצד ילדיהם” וזו מצוה מפורשת בתורה ואשרי מי שזוכה לקיימה בשלמותה.
“אבל גם על ההורים ישנה חובת כיבוד כלפי ילדיהם שנתבגרו… על ההורים לזכור שילדים שנתבגרו דורשים הכרה בבגרותם ואינם רוצים שיוסיפו לראות בהם ילדים”. אם ההורים מתעלמים מכך” הם נוטים להראות את בגרותם על ידי התמרדות בדיבור או גם במעשה. “על ההורים להכיר מיד בסימני הבגרות הזו גופנית ורוחנית… ואז יוכלו מחדש להיות מחנכים טובים ונשמעים לילדיהם שנתבגרו”. ומסיים הרב בר- שאול “אשרי ההורים העומדים במאמץ זה בכל יכולתם” ואשרי הילדים הזוכים להורים כאלה”. יעקב אבינו ידע לזהות זאת וכשהגיעו בניו לשכמו” כלומר גדלו ובגרו” דימה אותם לו וקרא אותם אחים והדריך וחינך אותם בדרך שונה.
אלו אפוא התנאים המרכזיים בחינוך הילדים א. מסר ברור” אמירה החלטית הנשמעת בקול שווה” בנימה משותפת מצד האב והאם. ב. התחדשות ויצירתיות בצורת העברת המסרים” לפי התפתחותם והתבגרותם של הילדים. ומעל לכל” לפני ואחרי כל אתגר מזדמן” תפילה להצלחת כל משימותינו בגידול הילדים” למען קידוש שמו יתברך.