ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
 

הארכיון נתמך על ידי
קרן דור ס"ת

ולא תאמין בחייך - למען חייך

הרב אייל ורד

רצף הקללות שבפרשת כי תבוא מצמרר. דומה שאין קללה שלא באה על עם ישראל במשך שנות ההיסטוריה הארוכות בהן ראינו רעה מאומות העולם שהכו בנו.
כל קללה רעה מחברתה, ובכל זאת, בזוהר הקדוש נשאל רבי שמעון - מהי הקללה הרעה מכולם?
רבי שמעון מציין את הפסוק הזה 'וְהָיוּ חַיֶּיךָ תְּלֻאִים לְךָ מִנֶּגֶד וּפָחַדְתָּ לַיְלָה וְיוֹמָם וְלֹא תַאֲמִין בְּחַיֶּיךָ:'.
בעיקר את סופו - ולא תאמין בחייך.
האמון בחיים הוא נקודת יסוד שממנה נובעים החיים כולם. האמון שיש בי נשמה אלוקית, שמחיה ומקיימת, שיש תכלית, שיש בשביל מה לקום בבוקר, כל אלו הם התשתית הנפשית של כל יחיד ושל כל אומה. בדיוק על האמון הזה בחיים אנחנו אומרים כל בוקר - מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך. רבה אמונתך בי, בורא עולם, שאתה מחזיר לי את כוחותי ונותן לי את האמון בהם.
ואת כל זה מחקה הגלות. במקום אמון יש חוסר אמון, ורדף אתכם קול עלה נידף, כל דבר מפחיד, מעלה חששות. השיתוק מתחיל לטפס באיברים והפחד עובר לעמדת ניהול.
ככה אי אפשר לחיות. ככה אי אפשר לחיות כי 'האדם הישר צריך להאמין בחייו. כלומר שיאמין בחיי עצמו והרגשותיו ההולכות בדרך ישרה מיסוד נפשו, שהם טובים וישרים ושהם מוליכים בדרך ישרה.' [ אורות התורה].
כל יסוד התשובה בנוי על אמון האדם בכוחותיו, בכך שמצויה בו נשמה אלוקית שחוצבה מכיסא הכבוד והיא רצויה ואהובה לפני השי"ת החפץ בהצלחתה, ושאמנם יש בכוחנו לעשות תשובה ולחולל שינוי, למרות כל האכזבות והמכות שקיבלנו במשך הדרך.
אך כיצד? איך הופכים חוסר אמון לאמון? איך מתחברים לנקודה הפנימית הזאת?
רבי שמעון עונה. מדובר באותו פסוק בעצמו. 'אמר ליה ר' שמעון, באן אתר אתגלייא פירקנא דישראל בהני קללות. אמר, אשגח ודייק, דוכתא בישא מכלהו, תמן הוי: אשגח ודייק ואשכח, דכתיב, והיו חייך תלויים לך מנגד ופחדת לילה ויומם ולא תאמין בחייך. ואע"ג דידעי חבריא זמן, אינון חיים, תלוין קמן וספיקן. ועיקרא איהו ויציבן מלין.' [ אמר להם רבי שמעון לחברים - באיזה מקום מתגלה היא גאולתם של ישראל באותן קללות. אמר להם - לכו ומצאו את המקום הקשה מכולם - שם היא. הלכו והשגיחו ודייקו שכתוב 'והיו חייך תלויים לך מנגד, ולא תאמין בחייך'].
באותו פסוק עצמו נמצא גם שורש התשובה. שלוש פעמים באותו פסוק אומרת התורה שמדובר בחיים שלך. חייך, לך, ושוב חייך. ובאמת, בחיים האנושיים האלו אפשר לאבד אמון.
אך דווקא כאן גם טמון שורש הגאולה והתשובה - כי החיים שלנו הם חיים א-להיים. וגם אם מחייך התייאשת ואינך מאמין בהם עוד, הרי נותן החיים לא התייאש ממך! נותן החיים אינו מוגבל, והוא יכול להאמין בנו עוד ועוד עד אינסוף. 'כי אתה סולחן לישראל ומוחלן לשבטי ישורון. סולחן ומוחלן, הרי אלו פעלים החוזרים על עצמם שוב ושוב. זוהי אומנותו של נותן החיים להאמין בנו שוב ושוב.
הקללה מסתירה בתוכה ברכה. מחיים אנושיים אפשר להתייאש. 'שחקי כי באדם אאמין' כתב המשורר (טשרניחובסקי) עוד לפני שתי מלחמות עולם שהקריסו את האמון בכוחו של המוסר האנושי להחזיק מעמד.
ואכן - לא תאמין בחייך. בכל מיני תפיסות עולם שהיוו מוקד של אמונה שניסתה להיות תחליף לאמונה בריבונו של עולם. בין אם זה קומוניזם ואפילו דמוקרטיה, או כל אידיאל אנושי אחר.
ודווקא קריסת האמונה באמונות אלו, מפנה את הדרך לאמונה האמיתית בבורא עולם. וזוהי אמונה יציבה 'ועיקרא איהו ויציבה מילא'. וכך גם בתשובה. אם נדע שהתהליך הוא הדדי, שלא רק אנחנו מחפשים את ה' אלא הוא מחפש אותנו, מתעסק איתנו, שהבעיות שלנו הן גם הבעיות שלו - אזי ייפתחו בנפש כוחות מחודשים של אמון, שיסללו את הדרך לתשובה.

ולכן- אחד הפסוקים המנחמים ביותר, שבו עצמו רמוז חודש אלול הוא הפסוק הנאמר בפרשת ניצבים - (ו)וּמָל ה' אֱ-לֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱ-לֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ לְמַעַן חַיֶּיך.

למען חייך - למען חיים שאפשר לסמוך עליהם, חיים מלאי משמעות ואמון, חיים ללא פחד, חיים שלמים, חיים עד העולם. למען חייך.
אם כך, בתוך הקללה טמונה ברכה. חיים הבנויים על כוחו של האדם הם חיים חולפים, חסרי מנוח, ונעדרי אמון. אך כשהחיים מוארים באור האלוקי, נעם ואור ואמון ניטע בהם, ואלו החיים הממלאים אותנו בחודש אלול.

כשם שצריך אדם להאמין בהשם יתברך כך צריך אחר כך להאמין בעצמו. רצה לומר שיש להשם יתברך עסק עמו ושאיננו פועל בטל שבין לילה וגו' (יונה ד, י) וכחיתו שדה שלאחר מיתתם נאבדו ואינם. רק צריך להאמין כי נפשו ממקור החיים יתברך שמו והשם יתברך מתענג ומשתעשע בה כשעושה רצונו [ספר צדקת הצדיק - אות קנד].



הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: