סוֹף סוֹף חָזַרְתִּי הַבַּיְתָה עָמוּס רְשָׁמִים. נִרְגָּשׁ בִּמְיֻחָד מֵהַדָּבָר הָאַחֲרוֹן שֶׁקָּרָה לִי : שֶׁהִתְנַבֵּאתִי. מִי אֲנִי וּמָה אֲנִי הַקָּטָן וְהַדַּל. זֶה וַדַּאי הָיָה חַד פַּעֲמִי וְלֹא אֶתְנַבֵּא עוֹד לְעוֹלָם. אֲבָל הַטַּעַם הַנִּפְלָא” הָאֱ-לֹהִי” הַזֶּה שֶׁל הַנְּבוּאָה” חָרוּת בְּעֹמֶק נִשְׁמָתִי עַד סוֹף חַיַּי.
בַּדֶּרֶךְ מֵהַבָּמָה” בָּהּ הָיִיתִי עִם שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא” פָּגַשְׁתִּי אֶת דּוֹדִי.
– מָה עָשִׂיתָ שָׁם? שָׁאַל דּוֹדִי.
– לֹא מָצָאנוּ אֶת הָאֲתוֹנוֹת” אָז הָלַכְנוּ לִשְׁאֹל אֶת הַנָּבִיא אֵיפֹה הֵן [1].
– וּמָה אָמַר לָכֶם הַנָּבִיא?[2].
– אָמַר שֶׁהָאֲתוֹנוֹת נִמְצְאוּ. לָכֵן אֲנִי חוֹזֵר הַבַּיְתָה[3].
– זֶה הַכֹּל ?
לֹא עָנִיתִי. כַּמּוּבָן לֹא סִפַּרְתִּי שֶׁמֻּנֵּיתִי לְמֶלֶךְ. כָּל כָּךְ לֹא מַתְאִים לִי לְהִתְבַּלֵּט [4]. אֲנִי אוֹהֵב לִהְיוֹת נֶחְבָּא אֶל הַכֵּלִים” מֻסְתָּר מִמַּבְּטֵי אֲנָשִׁים. אַף אֶחָד לֹא צָרִיךְ לָדַעַת שֶׁאֲנִי מֶלֶךְ. אִם אֲמַלֵּא תַּפְקִיד זֶה כָּרָאוּי” אֲזַי מִמֵּילָא כֻּלָּם יֵדְעוּ” הָעֻבְדּוֹת תְּדַבֵּרְנָה בַּעֲדִי. אֲבָל אֲנִי לֹא אוֹצִיא דָּבָר זֶה מִפִּי.