המצוה האחרונה

לדעת מוני המצוות (רמב”ם ספר המצוות מצוות עשה יח” ספר החינוך מצוה תריג)” מובאת בסוף פרשתנו המצוה האחרונה בתורה – מצוות כתיבת ספר תורה” כנאמר (דברים לא” יט): “ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם”.
נחלקו גדולי הראשונים – הרא”ש והרמב”ם” בפירושה ומשמעותה של מצוה זו” החותמת את כל תרי”ג המצוות” ובכך מסכמת וכוללת את מטרתן של כל המצוות כולן: דעת הרא”ש שכתיבת ספר התורה היא רק אמצעי למטרה” שהיא לימוד תורה המביא לידי מעשה” דהיינו קיום התורה והחיים על פיה” ומעשה כתיבת ספר התורה הוא רק אמצעי לקראת מטרה זו. לכן” לשיטתו” אדם מישראל יוצא ידי חובתו במצוה זו בקניית חומשים” משנה וגמרא ושאר ספרי הקודש” ולמידתו מספרים אלו” מפני שבכך מממש הוא את עיקרה של המצוה – לימוד התורה וקיומה.
לעומתו” דעתו של הרמב”ם היא” שעיקר המצוה הוא עצם כתיבת ספר התורה. לכן לשיטתו” כל אדם מישראל מחויב לכתוב ספר תורה בפועל או להשתתף בכתיבה” גם אם הניחו לו אבותיו ספרי תורה רבים” כי על כל אדם מוטלת המצוה לכתוב” פשוטו כמשמעו” ספר תורה.
שיטתו של הרא”ש מובנת” שהרי לכאורה עיקר המטרה היא לימוד התורה וקיומה” כאמירתם של חז”ל בגמרא (קידושין מ” ב): “תלמוד גדול” שתלמוד מביא לידי מעשה”. אך שיטתו של הרמב”ם הסובר שעצם כתיבת ספר תורה באופן טכני-מעשי” הוא המצוה” צריכה בירור. האם ההכנה” הכשר המצוה – הכתיבה” חשובה יותר מהמטרה הבאה לידי ביטוי בלימוד התורה וקיומה?
ניתן לומר שהרמב”ם בא ללמדנו” לא רק כפוסק הלכה אלא גם כמחנך הדורות” שכאשר אדם משקיע מאמץ גדול והשתדלות מרובה הכרוכים במאמץ רב ולאורך זמן” ככתיבת ספר תורה הנכתב אות אחר אות בסבלנות ובאופן מדויק” והכולל בתוכו משברים ועיכובים – טעויות שעליהן יש להתגבר ואותן יש לתקן” נוצר קשר עמוק ופנימי עם התורה” ערכיה ומצוותיה” קשר פנימי אשר רק לאחר היווצרותו בנפשו של האדם מישראל יכול הוא לגשת ללימודה ולקיומה בצורה הנכונה והראויה.
חובה-מצוה זו של כתיבת ספר תורה” אינה באה לידי ביטוי רק במובן הרגיל והפשוט של מצות הכתיבה של ספר התורה על גבי קלף וקריאה ממנו בבית הכנסת. אלא גם כדברי הרב קוק (עין איה ברכות ב’ ט” קלז) ביחס לחובתנו להבין את ההיסטוריה ומאורעותיה כסדר הנהגה אלוקי המושגח באופן מדויק” פעמים דרך הנהגת הארת פנים ופעמים דרך הנהגת הסתר פנים” פעמים בחסד ופעמים בדין” פעמים בהנהגה אלוקית המובנת לנו ופעמים בהנהגה כזו שאינה מובנת לנו כלל” הבנה שכלית המחייבת את שותפותנו בפעולותינו ובמעשינו” אשר כולם יחד מהווים מעין ‘ספר תורה’ אחד גדול של גילוי כבוד ה’ בארץ עד תיקון העולם וגאולתו” כדבריו (שם): “כל הדברים המתהווים בעולם” אפילו העניינים הקטנים… על אחת כמה וכמה הדברים הגדולים… המה מקושרים אל כלל המציאות ומתקשרים אל תכלית רמה ונישאה בספר הכללי ספר ה'” ומצטרפים כצירופן של האותיות הפרטיות אל בניין מערכת ספרים רוממה ונשגבה” בתור חוליות לבנות את בניין האנושי וההשלמה הרוחנית היותר נישאה”.