ראש השנה קורא לנו להקשיב: הרב נתן קוטלר

העולם ה’פוסט-מודרני’ מלא ברעשים ובמסיחי דעת. אך בראש השנה אנו יוצאים למסע שבו אנו לומדים להקשיב. בראש השנה” אנו מצווים לשמוע” זו מצוות היום. ההקשבה הזאת היא עמוקה ופנימית ביותר. במאמר זה ננסה לגעת מעט בכמה מעגלים של הקשבה שמסתובבים סביב ראש השנה.
הקשבה לחלומות של אחרים
חז”ל מלמדים אותנו כי בראש השנה יצא יוסף מבית האסורים (ר”ה י” ב). השאלה היא מדוע מדגישים חז”ל דווקא בראש השנה את יציאתו של יוסף מבית האסורים?
הרב יצחק מאיר מגור מסביר שהיציאה מבית האסורים היא התחלה חדשה ושינוי גדול” ובפרט בחייו של יוסף שאז התחילה עלייתו לגדולה. כך גם ראש השנה הוא התחלה חדשה ושינוי גדול בחיינו. ולכן חז”ל רומזים לנו שעלינו להשתחרר מכל מה שמונע מאיתנו להתקדם ועלינו לחולל שינוי והתחלה חדשה בחיינו (ליקוטי הרי”מ ח”א עמ’ תסו).
ניתן להעמיק יותר. איך יוסף עלה לגדולה? התשובה היא על ידי הקשבה. כאשר יוסף התמקד בחלומותיו ולא הקשיב לחלומות של אחרים” הוא לא היה יכול להתקדם. אך ברגע שיוסף התחיל להקשיב לחלומות של אחרים הוא התקדם ועלה לגדולה (ע”פ הרב שלמה ריסקין” אור תורה” בראשית עמ’ 212). ואם כן” ההקשבה היא המפתח להתחלות חדשות.
לשמוע את ה’בת קול’ שבתוכנו
חז”ל אומרים בכמה מקומות שיש ‘בת קול’ שקוראת לנו: “אמר רבי יהושע בן לוי בכל יום ויום בת-קול יוצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה” (אבות ו” ב). השאלה היא: אם בכל יום ויום יוצאת ‘בת קול'” מדוע איננו שומעים אותה? ואם אנו לא שומעים אותה” מדוע היא יוצאת?
ר’ צדוק הכהן מלובלין מלמדנו שה’בת קול’ היא למעשה ההתעוררות התמידית בתוכנו לשוב בתשובה (תקנת השבין עמ’ 153). ה’בת קול’ היא קול הנשמה האלוקית באדם שמעמידה אותו מול הרצוי והמצוי בדרישה לשלמות ותיקון. “המוסר הפנימי צועק הוא בקרבו של אדם: בן אדם” שובה מעוונותיך” (אורות התשובה יג” ח). אך השאלה היא האם אנו מאפשרים לעצמו לשמוע את ה’בת קול’ המהדהדת בתוכנו?
להשמיע או לשמוע?
בראש השנה מצוות היום היא ההקשבה. בעל התוקע אינו מברך “להשמיע קול שופר” או “לתקוע בשופר”” אלא הוא מברך “לשמוע קול שופר”. ומדוע? הרמב”ם התמודד עם השאלה הזאת וכתב “המצוה היא השמיעה” לא התקיעה” ואין אנו תוקעין” אלא כדי לשמוע” (שו”ת הרמב”ם סי’ קמ”ב” כ”ד).
הרמב”ם כמובן התכוון לפסוק הלכה” אך נראה שבדבריו יש גם אמירה חינוכית גדולה מאוד. כולנו אוהבים להשמיע את דעותינו בכל במה אפשרית” אבל השאלה הגדולה היא” האם אנחנו מוכנים גם לשמוע אחרים? או שאנחנו תמיד חייבים להשחיל את המילה האחרונה?
הרמב”ם רומז לנו שזה הסוד של השופר. אנו מברכים דווקא “לשמוע קול שופר” כי השופר מזכיר לנו שנכון” זה מצוין והכרחי להשמיע את דעותינו” אבל צריך גם לדעת לשמוע. צריך לפעמים להשתחרר מהאג’נדה ומהדעות הקדומות שלנו ולהיפתח להקשיב לקולות שונים.
הקשבה אמיתית” המאפיינת אדם חכם” מתחילה כאשר לא נכנסים לתוך דברי החבר ומאפשרים לו להציג את דעותיו ללא הפרעה (פרקי אבות ה” ז). מי שיודע לשמוע” יכול ללמוד מניסיון החיים של אחרים כפי שנאמר ב’פרקי אבות’ (ד” א) “איזהו חכם הלומד מכל אדם שנאמר ‘מִכָּל מְלַמְּדַי הִשְׂכַּלְתִּי’ (תהלים קי”ט” צט)”.
במסכת עירובין (יג” ב) מסופר שההלכה נקבעה כמו בית הלל. ומדוע? “מפני שנוחין ועלובין היו” ושונין דבריהן ודברי בית שמאי. ולא עוד אלא שמקדימין דברי בית שמאי לדבריהן”. בית הלל היו מנסים להבין לעומק את דברי בית שמאי” מתוך ענוה גדולה ורצון לשמוע וללמוד. ולכן” ההלכה נפסקה כבית הלל” כי מי שיודע להקשיב” יכול להגיע לאמת גדולה יותר.
אולי שש המילים החשובות ביותר ביהדות “שמע ישראל ה’ אלקינו ה’ אחד”” פותחות בהקשבה. כי כאשר יודעים לשמוע” אפשר להפנים את הערכים החשובים בחיים. ולכן אחת ממ”ח הדרכים לקניין התורה היא “שמיעת האוזן” (פרקי אבות ו” ה). בברכת ‘אהבה רבה’ אנו מתפללים: “וְתֵן בְּלִבֵּנוּ לְהָבִין וּלְהַשכִּיל לִשְׁמעַ לִלְמד וּלְלַמֵּד”” כאשר יכולים לשמוע” ממילא ניתן גם ללמוד וללמד.
בראש השנה עלינו להקשיב. להקשיב לחלומות העמוקים שלנו ושל אחרים. להקשיב לתורת ה’ שמעמיקה בנו את הזהות האמיתית שלנו. להקשיב ל’בת קול’ שמהדהדת בתוכנו וקוראת לנו לשאוף למעלה ולהיות טובים יותר.
לתגובות: natanorot@gmail.com