הַאִם רוֹצִים אוֹתִי כְּמֶלֶךְ? אֲנִי כְּלָל לֹא בָּטוּחַ. מִצַּד אֶחָד כָּל הָעָם הֵרִיעַ “יְחִי הַמֶּלֶךְ !”[1]. בָּרוּךְ ד’.
מִצַּד שֵׁנִי” זֶה לֹא כָּל כָּךְ חָלָק. שָׁמַעְתִּי הֵיטֵב אֲנָשִׁים הָאוֹמְרִים “מָה יוֹשִׁיעֵנוּ זֶה ?!”[2].
כָּךְ אָמְרוּ” בְּטוֹן מְבַזֶּה [2]. נָכוֹן” אֲנִי לֹא אָדָם חָשׁוּב” מִשְׁפַּחְתִּי לֹא חֲשׁוּבָה ” מִמִּשְׁפָּחָה זְעִירָה אֲנִי בָּא [3]. הָיָה צָפוּי שֶׁיָּבוּזוּ לִי. גַּם לֹא הֵבִיאוּ לִי אֶת הַמַּתָּנָה הַמַּלְכוּתִית הַמָּסוֹרְתִּית [2]. כַּמּוּבָן אֲנִי לֹא מְחַפֵּשׂ מַתָּנוֹת. שׂוֹנֵא מַתָּנוֹת יִחְיֶה. אֲבָל הַהִתְעַלְּמוּת הָיְתָה הַפְגָּנָתִית. אָמְנָם הֵם “בְּנֵי בְּלִיַּעַל”[2] אֲבָל זֶה לֹא מְשַׁנֶּה.
הֵבַנְתִּי הֵיטֵב אֶת הַמַּצָּב. בִּמְצִיאוּת כָּזוֹ אֵינִי יָכוֹל לִהְיוֹת מֶלֶךְ. מְלוּכָה מְבֻסֶּסֶת עַל אֵמוּן.
הַמֶּלֶךְ צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת דְּבָרִים נוֹעָזִים” כְּמוֹ מִלְחָמָה בָּאוֹיְבִים” וְלִשְׁפֹּט אֶת בְּנֵי עַמּוֹ. אִם לֹא יִתְּנוּ בִּי אֵמוּן לֹא אוּכַל לְתַפְקֵד. אֲנִי לֹא נֶעֱלַב” אֲבָל פָּשׁוּט מְאֹד” אֲנִי אָמְנָם הַמֶּלֶךְ בְּאֹפֶן רִשְׁמִי” אַךְ לֹא בְּאֹפֶן מַעֲשִׂי.
לָכֵן אֲנִי חוֹזֵר הַבַּיְתָה לַגִּבְעָה שֶׁלִּי [4]. נְחַכֶּה. יָמִים יַגִּידוּ. שָׂמַחְתִּי לִרְאוֹת שֶׁהָאֲנָשִׁים שֶׁלִּוּוּ אוֹתִי הֵם אֲנָשִׁים יְרֵאֵי שָׁמַיִם [4]. הֵם נוֹתְנִים בִּי אֵמוּן וְרוֹצִים לְסַיֵּעַ לִי.
סַבְלָנוּת. הַכֹּל יִסְתַּדֵּר.
——————