אַחֲרֵי שֶׁנִּתְמַנֵּיתִי סוֹפִית לְמֶלֶךְ” שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא” מוֹרִי וְרַבִּי” אָסַף אֶת כָּל הָעָם וְאָמַר לָנוּ:
– הִנֵּה בִּקַּשְׁתֶּם מֶלֶךְ. עֲשִׂיתֶם טָעוּת. בְּכָל זֹאת הִסְכַּמְתִּי בְּשֵׁם ד’. הֲרֵי אֲנִי הִנְהַגְתִּי אֶתְכֶם בְּמֶשֶׁךְ שָׁנִים. הַאִם יֵשׁ לְמִישֶׁהוּ טְעָנוֹת נֶגְדִּי – שֶׁיַּגִּיד[1].
– לֹא ! עָנוּ הָעָם” לֹא עָשִׂיתָ לָנוּ שׁוּם דָּבָר רַע[2].
– אִם כֵּן טָעוּת עֲשִׂיתֶם. אֵין זוֹ הַטָּעוּת הָרִאשׁוֹנָה. מֵאָז יְצִיאַת מִצְרַיִם” הַרְבֵּה חֲטָאתֶם נֶגֶד ד’. אָז ד’ הֶעֱנִישׁ אֶתְכֶם” וְחֲזַרְתֶּם בִּתְשׁוּבָה. וְשׁוּב חֲטָאתֶם” וְכֵן הָלְאָה.
הָעָם הִנְהֵן בְּרֹאשׁוֹ בְּהַסְכָּמָה וּבְצַעַר.
אֲבָל” הִמְשִׁיךְ הַנָּבִיא:
– אֵין לְהִתְיָאֵשׁ. אִם תֵּלְכוּ בְּדֶרֶךְ ד'” הַכֹּל יִהְיֶה בְּסֵדֶר. רַק אִם לֹא תִּשְׁמְעוּ בְּקוֹלוֹ” לֹא יִהְיֶה לָכֶם טוֹב[3]. מָה שֶׁבִּקַּשְׁתֶּם סְתָם מֶלֶךְ” לֹא הָיָה טוֹב.
עַכְשָׁו יִתְחוֹלֵל לְעֵינֵיכֶם נֵס שֶׁיַּבְהִיר אֶת הַבְּעָיָה. אֲנִי אֶתְפַּלֵּל לד’ וְיֵרֵד גֶּשֶׁם[4]. כָּעֵת קַיִץ” וְגֶשֶׁם בַּקַּיִץ כַּמּוּבָן יַזִּיק.
לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְמֶלֶךְ שֶׁעוֹשֶׂה רֹשֶׁם רַב” כְּמוֹ הַבְּרָקִים וְהָרְעָמִים וְהַמָּטָר בַּקַּיִץ. אֵין עֵרֶךְ וְאֵין תּוֹעֶלֶת בְּמֶלֶךְ אִם הָעָם אֵינוֹ יְרֵא ד’. מֶלֶךְ כָּזֶה לֹא יִפְתֹּר אֶת הַבְּעָיוֹת שֶׁלָּנוּ.
שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא הִתְפַּלֵּל אֶל ד'” וְהִנֵּה קוֹלוֹת וּמָטָר. וְכָל הָעָם נִתְפַּס בְּפַחַד גָּדוֹל[5]:
– אָנָּא הִתְפַּלֵּל עֲבוּרֵנוּ וְלֹא נָמוּת” כִּי חָטָאנוּ[6].
– אַל תִּירְאוּ. עֲשִׂיתֶם דָּבָר רַע” אֲבָל אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה. אִם תִּירְאוּ אֶת ד'” הַכֹּל יִהְיֶה טוֹב[7].