ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: תולדות
פרשה נוכחית: ויצא
פרשה הבאה: וישלח
 


משבר???

הרב שלמה אבינר


יש שלושה מושגים שמתייחסים לאותו מצב, אבל במתן משמעות שונה לחלוטין. המושג הראשון, הוא "משבר", הרווח מאוד בימינו, כמעט כולם מתלוננים על משברים.
אלא שהמשבר עצמו מתחלק לשני חלקים: משבר אובייקטיבי ומשבר סובייקטיבי. משבר אובייקטיבי הוא הפער בין רצונו של האדם לבין המציאות. ואם כך, לכולנו יש משברים רבים בכל יום. משבר סובייקטיבי הוא כיצד האדם מתייחס למשבר האובייקטיבי. יש אדם שעושה מזבוב פיל, וכל דבר קטן בניגוד לרצונו מכניס אותו לעצב ולדיכאון. ויש אדם שמתייחס בקלות גם לדברים קשים שקורים לו.
וזה מוביל אותנו למושג שני: "אתגר", כלומר משבר הוא הזדמנות לאדם להתגבר, להתמודד, להתעלות. כבר אמרו הפילוסופים הסטואים, שיש שני סוגים של דברים רעים בעולם: דברים שאתה יכול לשנותם ודברים שאין אתה יכול לשנותם. את הראשונים יש לשנות, ואת האחרים יש לקבל כמו שהם. זו כבר גישה פילוסופית.
והוא מביא אותנו למושג השלישי: "ניסיון". ניסיון הוא מושג אמוני. כל דבר קשה שנוחת על אדם, הוא מד' והוא לטובתו. הרי ריבונו של עולם יודע הכל, יכול הכל, מתעניין בכל ואוהב הכל. וכי יד ד' תקצר שהחיים יהיו ללא צרה וסבל? אלא שאם הוא שולח לנו ניסיון, זה לטובתנו. במיוחד לפי התיאוריה של הרמב"ן, שהניסיון בא לאדם כדי לאפשר לו להתעלות.
מושג הניסיון דומה למושג האתגר, אלא שהאתגר יכול להתקבל גם על ידי אדם אתיאיסט, לעומת מושג הניסיון שהוא מתוך אמונה.
לאברהם אבינו היו עשרה ניסיונות (אבות ה ג) ועמד בכולם. יש מחלוקת מה היו אותם עשרה, שהרי לימוד ספר בראשית מראה הרבה יותר. יש מסבירים שהיו לו כל סוגי הניסיונות, שהם עשרה, אך יתכן שניסיון מסוים בא אליו יותר מפעם אחת.
כוחו של אברהם אבינו שעמד בניסיונות הפך לטבע באומה הישראלית ('רוח חיים' על פרקי אבות לגר"ח וולוז'ין שם). אנו העם הכי חזק בעולם בעמידה בניסיונות, שאם לא כן, כבר לא היינו קיימים, חלילה.
גם מהניסיון האחרון, הנורא והאיום, מעבר לכל דמיון, השואה - יצאנו גיבורים. כמעט כולנו יצאנו שלמים, בלי עזרה של פסיכולוג או של עובד סוציאלי. ממחנות ההשמדה עלינו לארץ ונעשינו חלוצים נחושים וחיילים אמיצים.
לסיום, סיפור עמידוּת אחרי השואה. פסיכולוגית אחת אירגנה כנס אנשי מקצוע כדי לדון בנושא: כיצד היה עלינו לטפל בניצולי השואה. כמובן, בפועל אף אחד לא טופל. בפתיחת הכנס היא סיפרה: כשהגעתי למחנה השמדה כילדה עם אמי, היא קיבלה רשות לקחת משהו קטן עבורי, לכן שמרה בכיסה שתי קוביות שוקולד, לעת הצורך. חברה אחת שלה, כחושה מאוד, שהיתה בהריון, נאחזה בצירים, והיה ניכר שלא תעמוד בזה מרוב חולשה. אמי שאלה אותי: את מוכנה לוותר עבורה? - ואני השבתי: כן, אמא, אני אהיה בסדר, תני לה. וב"ה היא ילדה תינוקת.
בהמשך הכנס עלתה לבימה אישה: אני פסיכיאטרית, אני היא התינוקת, ורציתי לתת לך משהו. הכניסה ידה לכיסה והושיטה לה שתי קוביות שוקולד...


הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: