השמח בחלקו

ההדרכה הזאת קרובה לקודמת: “המכיר את מקומו”. פה מדובר על שמחה בחלקו בתור תלמיד חכם” שמחה בחלק שלו בתורה” כפי שאנו מבקשים סייעתא דשמיא: “ותן חלקנו בתורתך”. כל אחד מאיתנו הוא חלק של כלל ישראל ואורייתא. אמנם יש מדרגות כמה כל אחד זוכה” אך כל חלק משמח ביותר. הדרכה זו שייכת במיוחד למציאות הישיבה” כי בישיבה יש צורך להתקדם” ולפעמים לא מרגישים את ההתקדמות. ישנם סיבוכים ורפיונות והרגשה ש’זה לא הולך’. אבל בכל זאת צריך להיות שמח בחלקו. יש להיות שמח בחלק שכבר זכה בו” ולהרגיש כמה זה טוב. אין להיות בעל גאווה ולזלזל בחלקו.
כמובן” אין הכוונה להסתפק בכך. אוהב מצוות לא ישבע מצוות” החלק המשמח אינו מעכב מלהשיג עוד. כך הוא בגשמיות” ועל אחת כמה וכמה ברוחניות. “לא עליך המלאכה לגמור” ולא אתה בן חורין להיבטל ממנה” . יש להוסיף עוד ועוד. דווקא מתוך השמחה וההנאה בחלק” צומחת שאיפה לשכלל ולהאדיר את החלק הזה. פעם סיפר תלמיד חשוב שהצטרף לישיבה: “רציתי ללמוד בשמחה” על כן חיפשתי מקום שבו לומדים בשמחה. ראיתי שפה” בישיבה” לומדים בשמחה ושיש כאן שמחה בחלקו”. מי שאינו לומד מתוך שמחה – יש צורך לבדוק את יראת השמים שלו” לבדוק אם לא חלה אצלו ירידה. כי השייכות האמיתית לתורה מתגלה בשמחה בחלקו.
ה’חפץ חיים’ סיפר שפעם שאל רבי חיים מוולוז’ין את הגאון מווילנה: “אנו מצווים על הליכה בדרכי הקדוש ברוך הוא” ‘מה הוא רחום וחנון” אף אתה היה רחום וחנון’ . היכן יש ללמוד מריבונו של עולם את מידת ה’שמח בחלקו’? השיב הגאון: “כתוב: ‘כי חלק ד’ עמו’ ” שהוא חלק מיוחד באנושיות ובעולם” ‘הבוחר בעמו ישראל באהבה’. אם כן” ריבונו של עולם שמח בחלקו”.
את השמחה הזאת אנו מוצאים אצל רב ששת” אחד מגדולי חז”ל. הוא הרגיש שהוא מלא תורה ושמח מאוד על כך: “חדאי נפשאי” חדאי נפשאי” לך קראי” לך תנאי” . שמחי נפשי” שמחי נפשי – בשבילך למדתי מקרא” בשבילך למדתי משנה. יש לך במה לשמוח נפשי: אני מלא תורה שבכתב ותורה שבעל פה. מיד מופיע בגמרא בירור יסודי: אמנם גדלת בתורה” אבל האם בשביל עצמך למדת? האם זה נכון ללמוד תורה בצורה אגואיסטית? הרי אמר רבי אלעזר” שחי בדור שלפני רב ששת: “אלמלא תורה לא נתקיימו שמים וארץ” שנאמר: ‘אם לא בריתי יומם ולילה” חוקות שמים וארץ לא שמתי’ “. אם כן” למה אתה אומר: “לך קראי” לך תנאי”? האם התורה היא בשבילך – כדי שתהיה גאון? לא” אלא בשביל קיום שמים וארץ” בשביל כל העולם כולו” בשביל כלל ישראל כולו!
הגמרא מסבירה שאין כאן סתירה. נכון שלתורה יש ערך עבור כל העולם כולו” אבל השאלה היא באיזו דרך צומח ומתפתח תלמיד חכם שלתורתו יש ערך כלל עולמי. “מעיקרא כי עביד איניש” אדעתא דנפשיה קא עביד”. מתחילה כאשר עושה האדם” למען עצמו הוא עושה. כשהוא לומד” הוא לומד כדי לגדול בתורה” וממילא מתפתחת מזה תורה שמקיימת שמים וארץ. בראשית התפתחותו של תלמיד חכם הוא צריך לדאוג לעצמו ולא לקצה הארץ. צריכה להיות לו שאיפה ו’תאוה’ להתגדל בתורה” ומתוך כך הוא יזכה להיות בעל ערך ציבורי כלל ישראלי .