ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: תולדות
פרשה נוכחית: ויצא
פרשה הבאה: וישלח
 


אבי האומה- ראש המחנכים

הרב יורם אליהו

כשאליעזר עבד אברהם הגיע לבית בתואל, נאמר בתורה "ויבא האיש הביתה ויפתח הגמלים" (כד, לב). מסביר רש"י במקום, "התיר זמם שלהם, שהיה סותם את פיהם שלא ירעו בשדות אחרים". זוהי דעת רש"י המפורסמת, שאברהם שם זמם לגמליו ולבהמותיו שלא יגזלו ולא ירעו בשדות אחרים. הסבר זה מובא כפירוש ראשון במדרש רבה, אולם מובאת שם דעה נוספת החולקת על הסבר זה. ר' הונא ור' ירמיה שאלו את ר' חייא בר אבא: האם לא היו גמליו של אברהם אבינו דומים לחמורו של ר' פינחס בן-יאיר? המדרש מסביר את השאלה ומספר ששודדים גנבו את חמורו של ר' פינחס בן-יאיר ושהה אצלם שלושה ימים ולא אכל כלום, הם פחדו שימות ושלחו אותו לביתו. כשהגיע החמור הא נער. אמר ר' פינחס בן יאיר לתלמידיו, תנו לו אוכל כי הוא לא אכל שלושה ימים. הלכו ונתנו לו ולא אכל, עד שאמר להם שיפרישו תרומות ומעשרות ואף דמאי, שאף שהמאכיל לבהמה לא צריך להפריש דמאי, מחמיר החמור על עצמו. הרמב"ן בפירושו מביא דעה זו במדרש ואומר שהדעה הזו חולקת על מציאות הזמם, כי לא יתכן שהצִדקוּת בביתו של ר' פינחס בן יאיר גדולה מהצדקות בביתו של אברהם. וכמו שר' פינחס בן יאיר לא צריך לזמום את חמורו כי הוא לא אוכל מן הגזל, כך ודאי מתאים לגמליו של אברהם שצדיקותו משפיעה עליהם, הם לא יאכלו מן הגזל ואין צורך לזממם.
מרן ראש ישיבת מרכז הרב הגאון הרב אברהם שפירא זצ"ל תירץ את קושיית הרמב"ן באופן נפלא. אכן צודק הרמב"ן, גמליו של אברהם אבינו לא יאכלו מן הגזל, אבל אברהם היה מחנך גדול, הוא חינך ולימד את אנשי דורו לקרוא בשם ה', הוא רצה גם ללמד אותם להיות טובים וישרים זה לזה, לכן הוא שם זמם לגמלים, וכששאלו אותו מה הדבר המשונה הזה על פיהם של הגמלים, הוא הסביר להם שכיוון שאסור לגזול ולקחת דבר שאינו שייך לך, לכן הוא שם להם את הזמם שלא יאכלו בדרך משדות של אחרים. נתאר לעצמנו את הטרחה לזמום כל כך הרבה בעלי חיים, אבל כדי לחנך את בני דורו מוכן אברהם לטרוח ולהשקיע למטרה החשובה הזו. ולא לחינם הלשון 'חינוך' נאמר בתורה לראשונה אצל אברהם, "וירק את חניכיו" (יד, יד). אברהם הוא ראש המחנכים ומוסר נפשו על-כך ולכן הם נשמעים לו ויוצאים אתו להצלת לוט.
מאברהם אבינו אנו צריכים ללמוד מסירות נפש על חינוך בני דורנו. לא לנוח ולא לשקוט, להתמסר לתפקיד הזה במלוא הכוח, ימים ושנים, כי בזה תלוי עתידנו ועתיד האומה כולה. וגם אם זה לא המקצוע הכי משתלם מבחינה כלכלית וגם מבחינה אישית, צריך ללמוד מאברהם שמניח את כבודו ומוסר נפשו על חינוך העולם כולו.
ואם יגיד האדם, 'התלמידים כיום מאוד שובבים, קשה להשתלט עליהם, הדורות השתנו, ניסיתי שנה שנתיים וראיתי שזה לא מתאים לי'... נאמר לו, שכאשר תיארה הגמרא את תקופת ימות המשיח היו חכמים "שאמרו ייתי ולא אחמיניה" כלומר אני מעדיף לא לחיות בתקופה הקשה הזו של ימות המשיח. ואילו רב יוסף אומר ייתי, שיבוא, ואני מוכן לשבת בצל גללי חמורו. רב יוסף מביט לעומקו של התהליך ומוכן לסבול את חבלי המשיח למען המטרה העליונה של הגאולה. כך אנו נאמר, אכן לא קלה היא מלאכת החינוך ובמיוחד בדור של גאולה, הרבה נושאים מסעירים את ילדינו, המדיה מפילה חללים רבים, ואנו אומרים יתי ואחמיניה, אנו שמחים להיות בתהליך הזה ונעשה הכל ונמסור את הנפש לחנך את הנשמות המיוחדות האלה המופיעות בדורות של גאולה, מתוך כך נראה פירות מבורכים בבנינו ובתלמידינו, ובא לציון גואל במהרה.


הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: