עם ישראל נקרא גם העם היהודי” על שם יהודה בנה של לאה. לאה קראה לו יהודה באומרה “הפעם אודה את ד’ על כן קראה שמו יהודה” (בראשית כט לב). חז”ל” בהתייחסם לאמירתה של לאה אמנו אמרו: “מיום שברא הקב”ה את עולמו לא היה אדם שהודה להקדוש ברוך הוא עד שבאתה לאה והודתו שנאמר – הפעם אודה את ד'” (ברכות ז ב). רש”י מסביר מדוע דווקא הודתה לשי”ת בהולדת יהודה ולא בראובן או בשמעון ולוי” בניה הראשונים: “לפי שראתה לאה ברוח הקודש שיעקב מעמיד שנים עשר שבטים ולו ארבע נשים. כיון שילדה בן רביעי הודית על חלקה שעלה יותר מן החשבון המגיע לה”. דהיינו לאה בוודאי האמינה בשי”ת ובטובו – הרי טוב ד’ לכול ורחמיו על כל מעשיו” אלא שהפעם גילתה שהקב”ה מיטיב אתה במיוחד” יותר ממה שהוא מיטיב לרחל ולשפחות. לכן מצאה לנכון להודות לו בקוראה שם בנה יהודה.
נכון לעכשיו מנהג ישראל לומר כשקמים בבוקר “מודה אני לפניך מלך חי וקיים על שהחזרת בי נשמתי בחמלה” רבה אמונתך”. הרב קוק זצ”ל בסידורו ‘עולת ראי”ה'” מסביר ש’מודה אני’ מבטא את הכרת הטובה של האדם המתעורר בפקיחת עיניו. הכרה זו שייכת למהות האדם. האני האמתי של האדם הוא לא גופו וממונו אלא “אור-החיים האלקיים המופיעים בקרבו הממלאים אותו ברוח הטוב של רגש ההודיה של הכרת הטובה האלקית… ובהאיר עליו אותו האור של הכרת הטובה האלקית אז בא האדם להכיר את גדולת ערכו ואת אניותו והעדר ביטולו בכללות ההוויה” ומוצא את עצמו מאושר לומר בפה מלא – אני” (עולת ראיה א א). לא רק באופן פרטי יהודי צריך להיות מלא בהכרת הטוב והטובה ולהודות לשי”ת” אלא האומה היהודית כולה בעלת הנשמה הטובה” כל עניינה להביא אור וטוב לעולם” כדברי הנביא “עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו”. ולכן אנו נקראים יהודים מלשון ‘תודה’ הכרת טובה והודיה.
אשרינו” שאנו בני העם היהודי הנקרא על שם יהודה המבטא את הכרת הטובה והוקרת התודה. אשרינו ששם ה’ הנקרא עלינו נרמז בשמנו “יהו(ד)ה” ככתוב “ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם”.
בציפייה לישועה השלמה.