שלוש החנוכות של כסלו

שלוש החנוכות של כסלו
חנוכת בית המקדש השני שהתרחשה בימי החשמונאים בכ”ה בכסלו – ידועה היא ומפורסמת.
ידועה גם החנוכה הראשונה שאף זמנה היה בחודש זה – חנוכת המזבח בימיו של משה רבינו אשר זמנה המקורי היה בכ”ה בכסלו אלא שנדחתה” כפי שנאמר במדרש ילקוט שמעוני (מלכים א רמז קפד): “בכ”ה בכסלו נגמר מלאכת המשכן ועשה [=והיה המשכן] מקופל עד אחד בניסן”.
החנוכה הנוספת אשר אירעה גם בכסלו – פחות ידועה. חנוכתו הראשונה של בית המקדש השני אירעה גם היא בחודש זה” וכמעט באותו יום – ב-כד בכסלו” כמתואר בספר חגי (ב” י-יח): “בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַתְּשִׁיעִי [=הוא חודש כסלו] בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְדָרְיָוֶשׁ הָיָה דְּבַר ה’ אֶל חַגַּי הַנָּבִיא לֵאמֹר… שִׂימוּ נָא לְבַבְכֶם מִן הַיּוֹם הַזֶּה וָמָעְלָה מִיּוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַתְּשִׁיעִי לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר יֻסַּד הֵיכַל ה’ שִׂימוּ לְבַבְכֶם…”.
יום גדול היה יום זה. לאחר כ-18 שנה בהם עמד בית המקדש השני חרב” אחר התחלת בנייתו והפסקתה המיידית על ידי מלכות פרס (כמתואר בספר עזרא ד)” החל תהליך של התעוררות מחדש להמשיך ולבנות את המקדש. בא’ באלול בשנת שתיים לדריוש החל חגי הנביא לעורר את העם להעז ולבנות את המקדש חרף איסור המלכות. לא פשוט היה לעם לקבל ציווי זה” אך לאחר תהליך ארוך של התגברות תעצומות העם” וביצוע הכנות שונות לקראת הבניה (חגי א” יד)” בכ”ד בכסלו החל העם לבנות את בית המקדש בפועל.
ביום גדול זה זכו ישראל לקבל את נבואתו הארוכה ביותר של חגי הנביא” והוא בישר לעם שיום זה יהיה נקודת מפנה עצומה ביחס לשפע ברכתה של הארץ. עד ליסוד המקדש חלה קללה קבועה על יבולי השדה – “וְעַתָּה שִׂימוּ נָא לְבַבְכֶם מִן הַיּוֹם הַזֶּה וָמָעְלָה מִטֶּרֶם שׂוּם אֶבֶן אֶל אֶבֶן בְּהֵיכַל ה’ [=בטרם שיסדתם את המקדש ביום זה שררו הקללות הבאות – ] מִהְיוֹתָם בָּא אֶל עֲרֵמַת עֶשְׂרִים וְהָיְתָה עֲשָׂרָה [=ערמה של עשרים סאה שנאספה מן השדה הפכה לעשר סאין בלבד]…”. אך ביום ייסוד המקדש המצב יתהפך: “מִן הַיּוֹם הַזֶּה וָמָעְלָה [=והלאה – ] מִיּוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַתְּשִׁיעִי לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר יֻסַּד הֵיכַל ה’ שִׂימוּ לְבַבְכֶם [ותראו]… מִן הַיּוֹם הַזֶּה אֲבָרֵךְ”.
היעב”ץ בספרו מור וקציעה (סימן תרע) כותב שחנוכה זו של המקדש עיקרית מאד בקביעת השמחה בימי החנוכה” והיא שהקנתה לחג חנוכה את שמו. חנוכת המקדש נמשכה לתוך יום כ”ה בכסלו” והייתה הסימן המקדים המופיע בתנ”ך לנס שהתרחש אחרי שנים רבות בתקופת החשמונאים.
אלו דבריו שם:
“בטעם שם חנוכה נראה לי דבר חדש בעז”ה” שנקרא כן גם על שם חינוך ההיכל” שהיה בזמן הזה בימי חגי הנביא” ככתוב בנבואתו [ב” יח] שבעשרים וארבעה לתשיעי” שהוא כסליו” הוסד” ולמחרתו חנכוהו בהקרבה… ובהדלקה מבערב” שאין מחנכין המנורה אלא בין הערבים… ועל שם חנוכת הבית נקראים ימי נס הנרות שאירע באותו פרק” חנוכה. ויש מכאן סעד גדול למה שנהגו לעשות סעודות ולהרבות קצת שמחה… ועוד אולי זכות זה היום [כ”ה בכסלו] לפי שחנכוהו להיכל בו בתחילה על ידי הדלקת המנורה” עמד להם שנעשה להם בו הנס שמצאו הפך. וכיוצא בזה מצינו הרבה במדרשות” שהיום גורם להיעשות בו נס… שכל הניסים העתידים” צריכים תחלה לפועל דמיון. ונרמז הכל במקרא שבכל דבר נס” נעשה דוגמתו תחלה… אם כן זה היום הוא עיקר הנס” בכללו וסיבתו”.