ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: וישב
פרשה נוכחית: מקץ
פרשה הבאה: ויגש
 


לִפְנֵי שֶׁבֶר גָּאוֹן

הרב זיו רוה

"וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל עֵשָׂו אָחִיו אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם. וַיְצַו אֹתָם לֵאמֹר כֹּה תֹאמְרוּן לַאדֹנִי לְעֵשָׂו כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב עִם לָבָן גַּרְתִּי וָאֵחַר עַד עָתָּה. וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לַאדֹנִי לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֶיךָ." מהי התועלת בשליחת מלאכי מרום המעדכנים את עשו שליעקב שׁוֹר וַחֲמוֹר צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה? הלא רשע זה יחרוק שיניו ויכעס עוד יותר על הברכה שזכה לה אחיו!
מבואר בספר 'באר מים חיים', שעיקר מפלת האדם היא כאשר יגבה ליבו בקרבו בתחושת "אֲנִי וְאַפְסִי עוֹד ", שמרוב גאווה וחשיבות עצמית חושב שאין מי שישווה לו, ואיש לא יוכל לעשות לו דבר. כיוון שגבהה רוחו אומר כביכול הקב"ה: אין אני והוא יכולים לדור עוד בעולם יחד , על כן יוצאים ממנו כל ניצוצי הקדושה, ובזה מסתלקת חיותו ומיד נאבד מכל וכל. שנאמר, "רָאִיתִי רָשָׁע עָרִיץ וּמִתְעָרֶה כְּאֶזְרָח רַעֲנָן. וַיַּעֲבֹר וְהִנֵּה אֵינֶנּוּ וָאֲבַקְשֵׁהוּ וְלֹא נִמְצָא" . וזהו טעם המשתה שיזמה אסתר בחכמתה להמן הרשע, "וַיֹּאמֶר הָמָן אַף לֹא הֵבִיאָה אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה עִם הַמֶּלֶךְ אֶל הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר עָשָׂתָה כִּי אִם אוֹתִי וְגַם לְמָחָר אֲנִי קָרוּא לָהּ עִם הַמֶּלֶךְ. וְכָל זֶה אֵינֶנּוּ שׁוֶֹה לִי בְּכָל עֵת אֲשֶׁר אֲנִי רֹאֶה אֶת מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי יוֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ". מאחר שעלה המן עד קץ הגבהות המעותד לו, הכין העץ לתלות את מרדכי, ובזה תיכף נאבד הוא וכל אשר לו. "לִפְנֵי שֶׁבֶר גָּאוֹן וְלִפְנֵי כִשָּׁלוֹן גֹּבַהּ רוּחַ" .
כלל זה נוהג לא רק באדם הפרטי אלא גם באומות העולם. מה שאין כן בעם ישראל יראי ה', כל מה שהקב"ה משפיע עליהם טובה וברכה, כך יותר נכנעים ומקטינים עצמם מלפניו, כפי שדרש בעל התניא על הפסוק "קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים" , "שבכל חסד וחסד שהקדוש ב"ה עושה לאדם צריך להיות שפל רוח במאד" . וכן בחז"ל, "לֹא מֵרֻבְּכֶם מִכָּל הָעַמִּים חָשַׁק ה' בָּכֶם וַיִּבְחַר בָּכֶם כִּי אַתֶּם הַמְעַט מִכָּל הָעַמִּים" , אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל חושקני בכם שאפילו בשעה שאני משפיע לכם גדולה אתם ממעטין עצמכם לפני. נתתי גדולה לאברהם אמר לפני "וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר" למשה ואהרן, אמרו: "וְנַחְנוּ מָה" , לדוד, אמר: "וְאָנֹכִי תוֹלַעַת וְלֹא אִישׁ", אבל עובדי כוכבים אינן כן." כי מי שחכמת אלוהים בקרבו, יודע כי עדיין לא יצא אדם ידי חובתו למלך הכבוד מיום הבריאה. ועל כן אין מבקשים הצדיקים מהקב"ה כ"א מתנת חינם, וכשמיטיב עמם ה' ית', אז נשבר לבבם ונכנעים הם ביותר מלפניו.
יעקב אבינו ידע שגבהות הרוח היא לרועץ אצל עשו הרשע, כפי שניבא עובדיה הנביא על אדום, "מְרוֹם שִׁבְתּוֹ אֹמֵר בְּלִבּוֹ מִי יוֹרִדֵנִי אָרֶץ. אִם תַּגְבִּיהַּ כַּנֶּשֶׁר וְאִם בֵּין כּוֹכָבִים שִׂים קִנֶּךָ מִשָּׁם אוֹרִידְךָ נְאֻם ה'". מפלתו תבוא כשיגביה עצמו כנשר ויעלה עד כוכבי מעלה, לומר שגם שם מגיעה מלכותו, דווקא אז הקב"ה יורידו וישפילו. לכן שלח שלוחיו לעשו לומר לו, שברצונו נותן הוא לו את המלכות מלפניו והוא כעבד לאדונו, כדי שתהא לעשו "נַחֲלָה מְבֹהֶלֶת בָּרִאשֹׁנָה וְאַחֲרִיתָהּ לֹא תְבֹרָךְ" .
וזהו שדרשו חז"ל, "וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל עֵשָׂו וגו'", "לְפָנָיו, לָזֶה שֶׁבָּא שְׁעָתוֹ לִטֹּל הַמַּלְכוּת לְפָנָיו. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אָמַר, שָׁלַח פּוֹרְפִּירָא וּטְלָקֵיהּ קָדֳמוֹהִי, (שלח בגד מלכות ופרש אותו לפניו), אָמַר לוֹ, אֵין שְׁנֵי זַרְזִירִים יְשֵׁנִים עַל דַּף אֶחָד." ואכן בסוף פרשתנו, "וְאֵלֶּה הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מָלְכוּ בְּאֶרֶץ אֱדוֹם לִפְנֵי מְלָךְ מֶלֶךְ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל" .
ומלאכים ממש שלח, כדי שתגדל רוממותו של עשו בקרבו לומר, עד היכן מגיע כסאי, שמלאכי מעלה באין בשליחות לפני. וכן, "כֹּה תֹאמְרוּן לַאדֹנִי לְעֵשָׂו כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב עִם לָבָן גַּרְתִּי וגו'", לך אני נחשב כעבד, אך עם לבן גרתי, ואיני מחשיבו כאדון לי. "וָאֵחַר עַד עָתָּה. וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר וגו'", התאחרתי מרצוני וכשרציתי הלכתי מעמו, ונטלתי שכרי, שור וחמור וכו', בשלמות. אולם, "וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לַאדֹנִי לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֶיךָ", אצלך אני כעבד המחפש כיצד יוכל למצוא חן בעיני אדוניו.
קבלת המלוכה בראשונה טומנת בחובה את נפילתה העתידית של מלכות אדום, בבחינת מעשה אבות סימן לבנים. תכלית קליפת עשו שגבהה מעלה מעלה, להיות קודמת לפרי המתוק של מלכות המשיח. וכך כותב הנביא מלאכי, "וְאֶת עֵשָׂו שָׂנֵאתִי וָאָשִׂים אֶת הָרָיו שְׁמָמָה וְאֶת נַחֲלָתוֹ לְתַנּוֹת מִדְבָּר... הֵמָּה יִבְנוּ וַאֲנִי אֶהֱרוֹס וְקָרְאוּ לָהֶם גְּבוּל רִשְׁעָה וְהָעָם אֲשֶׁר זָעַם ה' עַד עוֹלָם. וְעֵינֵיכֶם תִּרְאֶינָה וְאַתֶּם תֹּאמְרוּ יִגְדַּל ה' מֵעַל לִגְבוּל יִשְׂרָאֵל" . "וְעֵינֵיכֶם תִּרְאֶינָה" במהרה בימינו, "בטול כללי לכל מכונות התרבות של עכשיו, עם כל שקרן ותרמיתן, עם כל זוהמתן הרעה וארסן הצפעוני. כל התרבות, המתהללת בצלצלי שקרים, מוכרחת להיכחד מן העולם, ותחתיה תקום מלכות עליונין קדישין. אורם של ישראל יופיע, לכונן עולם בעמים בעלי רוח חדשה, בלאומים אשר לא יהגו ריק ולא ירגזו עוד על ד' ועל משיחו, על אור חיי העולם ועל התום והאמונה אשר לברית עולמים. וישראל יראה בעיניו שלומת רשעים, יצעוד על חרבנם של המתהללים באלילים החדשים כאשר צעד על חרבות בבל ואשור העתיקות ."


הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: