שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא נָזַף בִּי קָשׁוֹת:
– אָמַרְתִּי לְךָ לְחַכּוֹת שִׁבְעָה יָמִים” שִׁבְעָה יָמִים שְׁלֵמִים” וְהֵנָּה רַק הִתְחִיל הַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וְלֹא חִכִּיתָ לִי. הִתְחַלְתָּ אֶת הַהֲכָנוֹת לִיצִיאָה לַקְּרָב ![1].
– שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא” מוֹרִי וְרַבִּי ! עָשִׂיתִי זֹאת מַמָּשׁ בְּעַל-כָּרְחִי. יֵשׁ מִסְּבִיבִי מֵאוֹת אַלְפֵי פְּלִשְׁתִּים. כִּמְעַט כָּל הַחַיָּלִים שֶׁלָּנוּ בָּרְחוּ מֵרֹב פַּחַד. נוֹתַרְנוּ כָּאן מְתֵי מְעַט. הָאוֹיֵב עָלוּל לִתְקֹף בְּכָל רֶגַע. לֹא תִּהְיֶה לָנוּ בְּרֵרָה וְנֵאָלֵץ לָצֵאת לִקְרָב הֲגָנָה. וְהִנֵּה עֲדַיִן לֹא הִקְרַבְתִּי קָרְבָּן עוֹלָה לִפְנֵי הַקְּרָב.
אֲנִי מִצְטַעֵר. רָצִיתִי לְחַכּוֹת . אַךְ לְאוֹר הַמַּצָּב ” הִתְגַּבַּרְתִּי עַל רְצוֹנִי וְהִקְרַבְתִּי עוֹלָה [2].
– טָעוּת גְּדוֹלָה טָעִית . אַתָּה חוֹשֵׁב שֶׁרִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם לֹא יוֹדֵעַ אֶת כָּל הַחֶשְׁבּוֹנוֹת הָאֵלֶּה?! הֲרֵי לֹא מִלִּבִּי אָמַרְתִּי לְךָ” אֶלָּא מִפִּי ד’. וְאַתָּה עָבַרְתָּ עַל מִצְוַת ד’ !
הִקְשַׁבְתִּי בִּדְמָמָה” וְקִבַּלְתִּי אֶת הַנְּזִיפָה הַקָּשָׁה בְּהַכְנָעָה.
אַךְ זוֹ הָיְתָה רַק הַהַתְחָלָה.
– שְׁמַע נָא” שָׁאוּל” ד’ בָּחַר אוֹתְךָ לְמֶלֶךְ בִּתְנַאי שֶׁתִּשְׁמַע בְּקוֹלוֹ. אִם הָיִיתָ שׁוֹמֵעַ לוֹ הוּא הָיָה מַחְזִיק אֶת מַמְלַכְתְּךָ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. עַכְשָׁו שֶׁחָטָאתָ” אַתָּה לֹא תּוּכַל לְהַמְשִׁיךְ. מַמְלָכָה בְּלִי שְׁמִיעָה בְּקוֹל ד’ לֹא שָׁוָה מְאוּמָה.
הַמַּמְלָכָה לֹא תֻּחְלַף מָחָר” אֶלָּא מְאֻחָר יוֹתֵר” כְּשֶׁד’ יִמְצָא מִישֶׁהוּ שֶׁיִּהְיֶה כִּלְבָבוֹ.
כִּי אַתָּה לֹא שָׁמַרְתָּ אֶת אֲשֶׁר צִוְּךָ ד’ [3].
אַחֲרֵי שֶׁסִּיֵּם אֶת דְּבָרוֹ” שְׁמוּאֵל לִתְשׁוּבָתִי” הוּא קָם וְהָלַךְ לוֹ [4].
אֲנִי שָׁבוּר לִרְסִיסִים” רָצוּץ וּמְמוֹטָט לְגַמְרֵי. אַךְ עָלַי לְהִתְגַּבֵּר” כִּי מְחַכָּה לָנוּ מִלְחָמָה קָשָׁה.
—————–
1. שמואל א יג יא.
2. שם יב. רש”י. מצודות.
3. שם יג – יד.
4. שם טו.