ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: וישב
פרשה נוכחית: מקץ
פרשה הבאה: ויגש
 


רגע קטן של אור

נתן קוטלר

מדוע כבתה אין זקוק לה?
שאלה: אם אדם הכין שמן בשיעור שיספיק להדלקה של לפחות חצי שעה. אך רגעים אחדים לאחר שהדליק נר חנוכה, הנר נכבה, האם חייב להדליק שנית?
תשובה: בגמרא בשבת מופיעות כמה שיטות בשאלה האם "כבתה זקוק לה"? כלומר אם נר חנוכה נכבה, האם זקוק [=צריך] להדליק שנית? בסופו של דבר מביאה הגמרא את השיטה של רב "כבתה אין זקוק לה". וכך הרמב"ם פוסק להלכה "הדליקה וכבתה אינו זקוק להדליקה פעם אחרת" (הל' מגילה וחנוכה ד, ה).
אך יש להקשות, אם כל הרעיון של הדלקת נר חנוכה הוא 'פרסומי ניסא' (ראה: שבת כג, ב; משנ"ב רצו, כו), מדוע אם "כבתה אין זקוק לה"? הרי איך יפרסמו את הנס אם לא בנר שיישאר דולק במשך זמן סביר?!
כל אור הוא משמעותי
מעשה שהיה בנר החמישי של חנוכה. עשרות חסידים הצטופפו בבית המדרש הקטן של חסידות טאלנה בשכונת בית וגן בירושלים. רבי יוחנן טברסקי, האדמו"ר מטולנא הדליק את נרות החנוכה בחנוכיה מוכספת. החסידים שרו בדבקות 'הנרות הללו'. אך לפתע, חסיד צעיר שניסה להתבונן מקרוב ברבי, איבד את שיווי משקלו ונתקל בחנוכיה המוכספת. החנוכיה התרסקה ארצה, השמן המהודר נשפך והפתילות עפו לכל כיוון. בבת אחת השירה של החסידים נפסקה. אך היה אדם אחד שהמשיך לשיר - הרבי מטולנא. הרבי לקח את הצעיר בידו והתחיל לרקוד עמו "הדלקה עושה מצוה, כבתה אין זקוק לה" הוא שר. "אין סיבה לדאוג המצוה כבר נעשתה" הרבי הרגיע את הצעיר.
הרבי מטולנא לימד אותנו שההדלקה עצמה היא המצוה. ברגע שהדלקנו את החנוכיה, כבר הוספנו אור וקדושה בעולם. ולכן, אפילו אם הנרות כבו, אין זה משנה את העובדה שהאור כבר הואר בעולם. "כי בכחה של הקדושה הוא להשפיע הרבה על הסביבה, בבחינת מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך" (מעייני השלוח לז).
עכשיו אנו מבינים את התשובה לשאלה שפתחנו בה: אפילו אם הדלקנו נרות חנוכה והם כבו, האור שהדלקנו השאיר רושם על העולם. כל אור הוא משמעותי ואפילו אם הוא רק האיר לרגע אחד בלבד.
האור הגנוז והערך של שעת לימוד תורה
ביום הראשון ברא אלוקים את האור "וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר" (בראשית א, ג). אך חז"ל שואלים מה היה טיבו של אור זה? הרי המאורות נבראו רק ביום הרביעי (שם יט)!
רבי אליעזר מלמד אותנו שזהו האור הגנוז "אור שברא הקב"ה ביום ראשון - אדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו, כיון שנסתכל הקדוש ברוך הוא בדור המבול ובדור הפלגה וראה שמעשיהם מקולקלים - עמד וגנזו מהן... ולמי גנזו - לצדיקים לעתיד לבא" (חגיגה יב, א). השאלה היא, אם אלוקים ידע שיהיו רשעים בעולם שבגללם יצטרך לגנוז את האור, מדוע ברא את ה'אור הגנוז' מלכתחילה?
התשובה היא שעצם קיום 'האור הגנוז' במשך זמן קצר, הותיר רושם על העולם והאיר אותו.
והיכן נגנז ה'אור הגנוז'?
חז"ל מלמדים אותנו שהאור נגנז בתורה וכל מי שלומד את התורה מקבל מה'אור הגנוז'. "ובכל מקום שעוסקים בתורה בלילה יוצא חוט אחד מאור ההוא הגנוז, ומשך על אלו שעוסקים בתורה" (זוהר ח"ב קמט, א).
ומה הכוונה שמי שלומד תורה זוכה למעט מן ה'אור הגנוז'?
לפעמים אנו שואלים את עצמנו 'מה הערך ללמוד תורה חמש דקות?' וחז"ל מלמדים אותנו שכל רגע של לימוד תורה הוא משמעותי ואין לשער את ההשפעה של רגע של לימוד תורה על נפש האדם ועל העולם. ולכן "לעולם אל ימנע אדם עצמו מבית המדרש אפילו שעה אחת" (ביצה כד, ב).
עכשיו אנו מבינים מדוע מי שלומד תורה זוכה ל'אור הגנוז': כשם שהאור הגנוז נברא על אף שהיה עתיד להיגנז, ובכל זאת לא נמנע אלוקים מלברוא אותו, כך יש ערך לכל שעה של לימוד תורה ולכן אין להימנע מללמוד תורה אפילו לזמן מועט. כל אור הוא משמעותי.
לתגובות: natanorot@gmail.com



מאמרים נוספים מעלון פרשת וישב התשע"ח:
מגדילים את האור - הרב דב ביגון
שו"ת קטן לחנוכה - הרב שלמה אבינר
אדם נקרא... - הרב דוד לנדאו
דמות דיוקנו של אבא - הרב יורם אליהו
בדיחידוש - הרב יואב מלכא
לשבת בשלוה ? - הרב חגי לונדין

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: