שאלה
זכינו ברוך ה'” שהבית שלנו הוא בית של תורה וחסד. בעלי אדם רגיש וטוב לב ועוזר לכל נצרך. פעם זה היה מתוך שותפות ורצון של שנינו. בתקופה האחרונה” הוא עוסק בחסד לנזקקים” כאילו זו עבודה שנייה שלו. כשאני מבקשת עזרה בבית” אין לו זמן ויש לו מחויבויות קודמות. הוא חסר לי בקשר הזוגי וגם בעזרה בבית ועם הילדים. כשאני מעירה לו” הוא נפגע ומעיר לי שאני אנוכית. לא טוב לי עם עצמי” שלא אכפת לו ממני כמו מאחרים.
תשובה
הסיפור שלך” הוא סיפור של זוגות לא מעטים” שהמציאות משתנה עם הזמן ומעוררת קונפליקטים שלא היו קודם לכן. זאת ועוד” אמנם את מתארת בעיה שנוגעת לאדם ששקוע בחסדים יום יום” אך אותה שאלה כואבת” מתייחסת גם למקרים חד פעמיים של עזרה לאחר” שבאה על חשבון בני הבית. לכן שאלתך רלוונטית עבור זוגות רבים.
באופן אישי” עלייך לבדוק מה השתנה בקשר ביניכם” שפנה לעסוק יותר בחסד. מה קרה באותו פרק זמן שגרם לך לתחושה שהשותפות הזאת נגמרה ביניכם. האם השתנה משהו במערכת היחסים הרגשית שלכם? ייתכנו סיבות רבות לכך וצריך לבדוק מה השפיע על כל אחד מכם באופן אישי. רק כשתגלו זאת” תוכלו לתקן ואפילו להעמיק יותר את הקשר הרגשי ביניכם.
באופן כללי” חסד הוא דבר נפלא. זוהי תכונתו של בורא עולם שמשפיע עלינו חסד בכל עת וברצוננו לדמות את מעשינו למעשיו יתברך. דוד המלך אומר בתהלים (פט” ג): “עולם חסד יבנה”” שבזכות החסד נבנה העולם. כמו בכל המידות” גם במידת החסד יש צורך במדידת המחשבה והמעשים” כדי שהמידה תהיה מאוזנת.
מה מביא אדם לעשות חסד בחוץ יותר מאשר בביתו?
” בבית” החסד הוא חובתו. בכל מחויבות אדם מרגיש התנגדות. לא לחינם כתוב: “גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה” ( עבודה זרה” ג). הבקשה לעזרה בבית מתפרשת לרוב כדרישה או כתלונה” מה שמגביר את ההתנגדות לעשייה בבית.
” בבית ברור מאליו שצריך לעשות” לעומת בחוץ” שזו התנדבות לדבר גדול ורב ערך. כל אדם אוהב להרגיש שהוא עושה מעשים גדולים וחשובים.
” בבית לא מרעיפים בדרך כלל הערכה ומילות תודה. בחוץ” על כל דבר מודים” מעריכים ומוקירים” שהרי הוא אינו חייב ובכל זאת נותן מעצמו.
” בחוץ יש מספר רב של אנשים שמודים לו. לעומת הבית שאלו “רק” אשתו וילדיו.
” כשבחוץ מעניק ברוחב לב הוא מרגיש מרוקן בהגיעו הביתה. הוא רוצה להיות עם עצמו” כך שכבר אין לו סבלנות לאשתו וילדיו. כאשר אשה מעניקה בחוץ” הקושי גדול יותר” כי התפקוד שלה בבית הוא בפרטים רבים. כך שהיא חסרת סבלנות” עייפה והנזק לילדים גדול.
” בבית” אדם נפגש עם חסרונותיו ועם חוסר יכולותיו. אשתו מעירה לו. הילדים גורמים לו להוציא כעסים וכד’. בחוץ הוא עושה בהתאם לרצונו ולכן לא נפגש עם חסרונותיו.
חשוב לשים לב” היכן נמצא ראשו של האדם – בבית או בחוץ. מהי מגמתו בחייו? באיזו גישה והשקפת עולם בני הזוג חיים ביחד? כאשר הגישה ברורה לשניהם” ממילא המעשים יהיו בהתאם לגישתם ותקלה לא תצא מתחת ידם. בעת הצורך בחסד בחוץ” ידונו ביחד וימדדו למי” מתי” כמה וכיצד.
שאלתי פעם מישהי אם היא מודה לבעלה על עשייתו בבית. היא הביטה בי בתמיהה ואמרה:”למה? וכי הוא אומר לי תודה?” לא התפלאתי כשסיפרה על קשייה הזוגיים. בקשר זוגי טוב” כשאשה אומרת תודה על שהדיח כלים” הוא עשוי להגיב שזו מחויבותו ועושה בשמחה. ואז היא מצדה:”נכון שיש לך מחויבות. אבל עם זאת” אני מודה לך על ההנאה שלי – מהעשייה שלך.” חשוב לחיות לא רק בתחושה של מחויבות” אלא עם רצון גדול לעשות טוב וחסד זל”ז ולחפש את ההזדמנויות” גם הקטנות. כמו להכין קפה” להחזיק תינוק וכד’.
כאשר האיש מגיע הביתה ומרגיש שאשתו מצפה לבואו” לא כמכשיר לעשייה בבית אלא כאישיות עצמית” הוא ירוץ הביתה בשמחה” אל מי שאוהבת אותו. כשהוא מרגיש שאשתו ‘מנהלת העבודה’ שלו” הוא ימצא תירוצים רבים ואפילו נכונים” כדי לדחות את בקשתה/דרישתה וייעדר מהבית. כדי למלא את חסרונו” ישקיע במקום אחר. כמו כן” כשהאשה מרגישה שבעלה רואה בעשייתה בבית מילוי חובה בסיסית ומעיר לה כשלא נראה לו ואינו שותף – היא תהיה ממורמרת” או תתחמק באמתלאות שונות” או שתרגיש לא טוב והוא יצטרך לשאת בנטל.
מהלך החסד הבריא הוא שאדם עושה תחילה חסד עם עצמו” כפי שאמר ר’ עקיבא:”חייך קודמים לחיי חברך” (בבא מציעא” סב א). אח”כ עם אנשי ביתו” שהוא אחראי ומחויב להם. בבחינת: “עניי עירך ועניי עיר אחרת” עניי עירך קודמין” (ב”מ ע” א). ר’ חיים ויטאל אומר” שמידותיו של אדם נמדדות אך ורק כפי יחסו אל אשתו. שואלים בבית דין של מעלה את האדם אם גמל חסד בביתו. על כך אמרו חז”ל: (תענית יא) כי “קורות ביתו של אדם מעידות עליו בשעת הדין”. רק אחר כך” יעסוק בחסד מחוץ לביתו ביודעו שהבית – הוא הבסיס” שמעניק לו כוח בעשיית חסד בחוץ.
כדי שהחסד יהיה בבית פנימה בנעם ושמחה” חשוב שהמקבל” ירגיש שלא חייבים לו מאומה ויודה על כל דבר קטן כגדול. אם כל אחד מהם ירגיש” שזו זכות להיות מחויב” לעשות טוב לרעהו ולעומת זאת לא חייבים לו” אזי המקבל יכיר טובה והנותן ירגיש סיפוק. כך שניהם יחיו בנתינה הדדית ששכרה בצידה. הרבו תודה והערכה זה לזה גם אם באופן מלאכותי” כי אחרי המעשים נמשכים הלבבות.
