ח’ בטבת והדרך ללמוד תורה

תודה למו”ר הרב מרדכי גרינברג” נשיא ישיבת ‘כרם ביבנה'” שזכיתי לשמוע בשיחותיו הנפלאות את היסוד שעל גביו בנוי מאמר זה.
מה קרה בח’ בטבת?
בסוף מגילת תענית מופיעה רשימה של ימים שיש להתענות בהם עקב מאורעות קשים שאירעו לעם ישראל. אחת התעניות היא ח’ בטבת: “בשמונה בטבת נכתבה התורה יונית בימי תלמי המלך” והחשך בא לעולם שלשת ימים”. מה היה חמור כל כך בתרגום התורה ליוונית” עד כדי כך שראוי להתענות על מאורע זה?
דברי תורה עשירים במקום אחר וחז”ל מבארים את העניין: “מעשה בחמשה זקנים שכתבו לתלמי המלך את התורה יוונית” והיה אותו היום קשה לישראל כיום שנעשה בו העגל” שלא הייתה התורה יכולה להתרגם כל צרכה” (מסכת סופרים א” ז). יש לשאול מה עניין חטא העגל לתרגום התורה ליוונית? מה הדמיון בין שני מאורעות אלו?
שורש חטא העגל: אשליית ודאות
לפי הקדמת הזוהר (א” ב)” חטא העגל נבע מאשליית ודאות” עם ישראל חוו במעמד הר סיני חוויות רוחניות שאין לשער את עוצמתן והתגלו לפניהם סודות עמוקים ביותר “אבל כשרצה הקב”ה [=בשעת מתן תורה] להקריב אליו אומתו החביבה לו מאד” הנה קרע את השמים” וגלה להם את מסתורין שלו” (רמח”ל” הקדמה למאמר הויכוח). ולכן עושי העגל טעו וחשבו שאין דברים שנסתרים מידיעתם. אבל כתוצאה מכך” הם הפרו למעשה את האיזון העדין בין ההיבט הנסתר להיבט הגלוי ודימו שהגלוי הוא חזות הכל ושאין מימד נסתר.
אשליית הוודאות מובילה לחוסר הקשבה
כאשר בני אדם מתהלכים בתחושה מוטעית שהם יודעים הכל” אין הם מסוגלים להקשיב כראוי לזולת ולהכיל דעות שונות ומנוגדות לשלהם. הקשבה היא תנועה נפשית של פתיחות ומוכנות לקבל” ואילו ודאות יתר היא תנועה נפשית של סגירות וחוסר מוכנות לקבל את דברי הזולת.
כיצד מצינו בחטא העגל חוסר הקשבה שנובעת מוודאות יתר?
ראשית” עם ישראל טעו בחשבון ארבעים היום שמשה רבינו היה צריך לרדת מהר סיני. משה רבינו אמר שירד בסוף ארבעים יום וארבעים לילה שלמים ואילו העם התחילו לספור מהיום שעלה בו” אף שלא היה יום שלם (ראה: רש”י שמות לב” א). אילו העם היו פתוחים להקשיב כראוי לדברי משה” הם לא היו מגיעים לטעות זו.
אמנם” טעות קטנה זו בחישוב ארבעים היום היתה יכולה לבוא על תיקונה” אילו היו מקשיבים להסבר של אהרון” חור ושבעים הזקנים. אך מיעוט קטן וקנאי שלבסוף עשה את העגל” הלך עם טעות זו בקיצוניות רבה.
המדרש מאשים את עושי העגל בהריגת שבעים הזקנים וחור: “אמרו להם [=שבעים הזקנים לעושי העגל] מה אתם מכעיסים למי שעשה לכם את כל הנסים והנפלאות? עמדו עליהם והרגום” ולפי שעמד עליהם חור בדברים קשים” עמדו עליו והרגוהו” (תנחומא” בהעלותך כ”ד).
המדרש מתאר מציאות עגומה” עושי העגל היו שקועים כל כך באשליית הוודאות שלהם עד שלא היו מוכנים אפילו להקשיב לשבעים הזקנים ולחור. ולא זו בלבד אלא שעושי העגל נגררו לאלימות והגיעו עד לרציחתו של חור ושבעים הזקנים “עמדו עליהם והרגום” רק משום שהעזו להציג עמדה שונה משלהם.
תרגום התורה ליוונית: אשליית וודאות
לפי המהלך שראינו” ניתן להבין את החומרה של תרגום התורה ליוונית ואת הדמיון לחטא העגל. תרגום התורה ליוונית הוא למעשה אשליית ודאות” שהרי התורה אינה “יכולה להתרגם כל צרכה”. תרגום התורה הוא בעצם ערעור האיזון העדין בין ההיבט הנסתר להיבט הגלוי ודמיון שהגלוי הוא חזות הכל ושאין ממד נסתר. תרגום התורה מתעלם לחלוטין משלושה מתוך ארבעת חלקי התורה: פשט” רמז” דרש וסוד. תרגום התורה מתעלם מעולם שלם: טעמי המקרא” חסרות ויתרות” צורת אותיות הא”ב” קוצי האותיות וכתריהן שניתן “לדרוש על כל קוץ וקוץ תילין תילין של הלכות” ועוד. מי שקורא את תרגום התורה בלבד” מוליך את עצמו שולל שהוא באמת מבין את התורה” כאשר לאמיתו של דבר הוא בקושי מבין אפילו את הפשט.
הדרך ללימוד תורה: ענווה והקשבה
בשנת תרע”ד כתב הרב קוק את הפתגם הבא לחודש טבת “צללי החושך של העתקת התורה ליוונית – יהפכו לאור” כשיגלה המקור העברי בטהרו”. נראה” שכאשר אנו מבינים את שורש הבעיה בתרגום התורה” אנו יכולים להפיק מכך לקח לדרך הראויה ללימוד התורה. מתוך עומק החושך ניתן לגלות איך להאיר כראוי. הדרך היחידה להבין את התורה היא על ידי ענווה שמאפשרת הקשבה לדבר ה’ באמת. כאשר אנו יודעים שאין אנו יודעים הכל” הרי שזו הדרך לידיעה אמיתית.
בסוף פרשת כי תשא נאמר על משה רבינו “כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו”. חז”ל שואלים מדוע? ואומרים שכאשר משה כתב את התורה נשתייר מעט דיו בקולמוסו והעבירו על ראשו ומשם קרנו פניו (שמו”ר מז” יא). השאלה היא איך ייתכן שנשתייר דיו בקולמוסו? והרי היינו חושבים שהקב”ה ייתן לו כמות מדויקת של דיו בקולמוסו!
מסתבר שהכמות המיותרת של הדיו שנשארה בקולמוסו של משה” היתה במחשבה תחילה. ומה היתה מטרתה? נראה שהדיו שלא נכתב שנשאר בקולמוס” הוא גם חלק מהתורה. משום שכשם שלומדים ממה שנכתב” כך לומדים ממה שלא נכתב. ולכן” דווקא משום שמשה ידע ללמוד את העומק שלא נכתב” קרנו פניו” כי חכמת אדם תאיר פניו (ע”פ קהלת ח” א). ולכן” עלינו לאחוז בשיפולי גלימתו של משה רבינו ולנסות מתוך ענווה גדולה להקשיב ל’שֶדר שמעבר למילים’ בלימוד התורה.
לתגובות: natanorot@gmail.com