לפני מותו” יעקב אבינו אוסף את בניו במטרה לומר להם את אשר יקרה להם באחרית הימים” ככתוב: “ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם את אשר יקרָא אתכם באחרית הימים” (בראשית מט א). רש”י מפרש: ביקש לגלות את הקץ” ונסתלקה ממנו שכינה” והתחיל לומר דברים אחרים. ומה הם הדברים האחרים? אמר להם: “היקבצו ושמעו בני יעקב ושמעו אל ישראל אביכם” (שם” ב).
תחילה רצה לומר להם את כל הקשיים” הסיבוכים והמלחמות שיהיו לישראל באחרית הימים – ואז נסתלקה ממנו שכינה (עיין פסחים נו א” רש”י) ובמקום זה התחיל לדבר אתם על הנחמות והישועות שיהיו באחרית הימים” בקיבוץ גלויות והרמת קרן ישראל הנרמזים ב”היקבצו ושמעו בני יעקב ושמעו אל ישראל אביכם”. חז”ל” בהתייחסם להסתלקות השכינה מיעקב” תולים את זה במחשבה שהיתה ליעקב על בניו שמא יש פסול בהם כשם שהיה פסול בבניו של אברהם שיצא ממנו ישמעאל וביצחק שיצא ממנו עשו. אמרו לו בניו: “שמע ישראל” ד’ אלוקינו ד’ אחד”” כשם שאין בלבך אלא אחד” כך גם אנו מאמינים שד’ אלקינו ד’ אחד. רווח ליעקב אבינו” שמח ואמר “ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד” (ע’ פסחים שם).
יעקב אבינו” המאמין הגדול במציאות השי”ת ובייחודו” גם במצבים של קשיים וסיבוכים – לא חדל להאמין שהשי”ת אינו מוגבל בזמן ובמקום ואין בו שינוי ח”ו” רק מצדנו יש הסתר פנים או הארת פנים” הכל כפי התנהגותנו. אבל אחרי שראה את התנהלות האחים ביחסם ליוסף” ואת מוראם הגדול ממנו” חשש שמא מרוב פחדם ומוראם פסקו מלהאמין במציאות השי”ת וייחודו. שמא אין בלבם אחד. ענו לו בניו: שמע אבינו ישראל – אנו מאמינים שד’ יתברך שמהווה את הכל” הוא אלוקינו והוא אחד” לעולם ועד ולנצח נצחים. ואז חזרה ליעקב השכינה ואמר: “ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד”. ורמז להם על הישועות ועל הנחמות של הקץ המגולה בצורה של קיבוץ גלויות.
נכון לעכשיו” אשרינו מה טוב חלקנו וגורלנו שאנו זוכים ורואים עין בעין בקיבוץ הגלויות. מיליוני יהודים מכל העולם הולכים ומתקבצים הביתה לארץ ישראל ומתקיימים דברי יעקב אבינו “היקבצו ושמעו בני יעקב ושמעו אל ישראל אביכם” – אנו יוצאים מבחינת ‘יעקב’ שהיא בחינת ה’עקב’ כשאנו בשפל הגלות” אל מדרגת ה’ראש’ הנרמזת בשם ישראל. אותיות ‘לי-ראש’ – כאשר אנו שבים לארץ ישראל. והולכים ומתקיימים בהדרגה לנגד עינינו דברי הרמב”ם: “המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות בית דוד ליושנה לממשלה הראשונה ובונה המקדש ומקבץ נדחי ישראל” (רמב”ם הלכות מלכים פרק יא ה”א).
