ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: לך לך
פרשה נוכחית: וירא
פרשה הבאה: חיי שרה
 


אהבה וישרות

הרב דוד לנדאו


"אוהב את הצדקות, אוהב את המישרים, אוהב את התוכחות"[1]. כולם מתוך אהבה, ולא בתור "מצות אנשים מלומדה"[2]. בגמרא מוזכר הביטוי "מכות פרושין"[3]. ודאי שהפרישות היא מדרגה קדושה מאוד, אבל הכל תלוי באיזה מין פרישות. יש פרושים מקולקלים, בגמרא שם יש גם "פרוש — מה חובתי ואעשנה". בין המצוות יש מדרגות, חובה לקיים את כולן, ומשובח לקיים את כולן. מכל מקום, "פרוש — מה חובתי ואעשנה" הוא ביטוי חריף מאוד לגנאי, כי ערך המצוות נמשך מתוך קבלת עול מלכות שמים ואמונה. היהדות אינה סתם איזו אורתודוקסיה של קיום מצוות, מה שיכול להגיע עד למצב של אפיקורסים מקיימי מצוות, שכאילו ממלאים חובה דתית. זאת 'מכה', 'מכת פרושים'. יש לקיים את כל הצדקות וכל המישרים, כל הצדק, כל היושר וכל התורה כולה, אבל יש נפקא מינה אם הדבר נעשה מתוך אהבה או מתוך חובה.

ה"אוהב את המישרים" הוא האוהב יַשְׁרוּת. בית שני חרב משום שנאת חינם[4], והנצי"ב מסביר[5] שהיו אז צדיקים עקומים ולא ישרים. ו"הקדוש ברוך הוא ישר הוא, ואינו סובל צדיקים כאלה, אלא באופן שהולכים בדרך ישר בהליכות עולם ולא בעקמימיות, אף על גב שהוא לשם שמים". בתוספתא מפורש שהיו עוסקים ועמלים בתורה, ובכל זאת כאשר ראו אדם מישראל שלא נהג בדיוק על פי אותו סגנון יראת שמים שהם נהגו על פיו, היו מגדירים אותו כלא מאמין ואפיקורוס. "ובאו על ידי זה לשפיכות דמים בדרך הפלגה ולכל הרעות שבעולם עד שחרב הבית”. הנצי"ב מדגיש שאבותינו, אברהם יצחק ויעקב, נקראו ישרים. היה מתאים להגיד עליהם: צדיקים, חסידים, קדושים. התירוץ הוא, שאמנם חסידות וצדקות הן מצבים יותר עליונים, אבל היסוד הוא הישרות, ישרות ההתנהגות, ישרות נימוסית חברתית, "בהליכות עולם”. "עשה האלהים את האדם ישר"[6]. כדי להיות צדיקים, קודם כל יש להיות ישרים. חשוב מאוד להיות ישר, אבל גם כאן יש נפקא מינה ממה נובעת הגישה הזאת לישרות: האם מתוך נטייה פנימית של אהבה או לא[7].


הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: