זכו שכינה ביניהם לא זכו אש אוכלתם.

ימי בין המצרים ששיאם המשברי הוא חורבן בית המקדש” סילוק שכינה וגלות מתמשכת – פותחים לנו חלון רחב ידיים ורב ממדים להתבונן אל תוך תופעות הרס וחורבן בגלל יחס לא נכון ל’קו המתח הגבוה’ ההולך מצד אחד למשנהו בעומק תוכיותה של הברית האלוקית עם עם ישראל.
הדוד מחזר אחרי הרעיה המתח הגבוה ש’חוט הלהט’ של הברית מוליך אותו מצד אל צד” משדר בלי הרף: “שובו אלי ואשובה אליכם”. לב האדם והאומה קולטים את האות “דודי שלח ידו מן החור ומעי המו עלי” (שיה”ש ב)” ואז באה התגובה. לעתים עונה הרעיה “הנני!” כולי לרשותך” ולעיתים: אינני” – “רחצתי את רגלי איככה אטנפם”. הרעיה עסוקה בשנתה” במלבושיה בתענוגותיה ובתפנוקיה ועד שסוף סוף היא קמה אל הדלת והנה: “דודי חמק עבר”” חלפה והוחמצה ההזדמנות. את החלל שנתהווה ממלא חושך והעדר” הרס וחורבן – שלוחיה של מידת הדין הודפים את הרעיה אל תוך גלות קשה שמטרתה לסלק מקרבנו את האגו האישי והלאומי” לרכך את רצוננו” לעדנו לטהרו ולקדשו לקראת מפגש מחודש” הולם ומכובד עם הדוד כי ‘אין הוא יכול’ לפרוש מאיתנו ואין אנו יכולים ורוצים לפרוש ממנו. הקשר חייב להתברר וסופם של הדוד והרעיה לדור יחדיו בשלום ואהבה ואחווה ורעות – “והיה ביום ההוא נאם ד’ תקראי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי” (הושע ב ח)
כדוגמת מתח זה – העומד ביסוד הבריאה ומעניק לה את זכות קיומה” משמעותה ושכלולה” דווקא מתוך תופעות ההרס והבניין המתיילדים ממנו – קיימים עוד מתחים רבים ומגוונים ואחד מהם הוא המתח השורר בין התכונה הנקבית והזכרית שבמציאות”ואופן הביטוי המיוחד שלה כפי שהוא מופיע ביחסי איש ואישה. ועל שני סוגי המצבים העיקריים האפשריים בתוך ומתוך מתח עצום זה: פוריות או פורענות” אמרו חז”ל: “זכו שכינה ביניהם לא זכו אש אוכלתם”.
זכו: כל אחד מבני הזוג זיכך ועידן את אנוכיותו וסילק את ‘עודפי השומן’ של רצונו הפרטי” אז” ורק אז” מתאפשר לו להביט על זולתו בעין יפה” לכבד את קיומו” להודות בייחודו ואף לקבל ממנו את הנחוץ לו להשלמתו. אז אפילו הניגודים שביניהם הופכים לניגונים משיבי נפש: שכינה ביניהם.
כי מהי שכינה?
– שורש האחדות העליון שמתעורר ומשפיע את טובו לתוך הכלי והמצב הראוי לקבלו. אבל אם חלילה לא זכו” כל אחד מהם התבצר ברצונותיו הפרטיים ואינו מוכן לתת לחברו כי אם פרוטת נחושת שחוקה של סלחנות” סבלנות ארך רוח וותרנות. במקרה כזה גוברת אש הניגוד הטבעי הקיים ממילא ואש זו ‘אוכלתם'” מצמיחה מפשותיהם ‘קוצים ודרדרים’ של מידות רעות ותכונות שפלות” והם תשושים ומתוסכלים” אכולי אש שנאה ומתיקות נקם. חבילת הנישואין מתפרקת” ביתם המשותף נחרב ונהרס” שכינה מסתלקת מתוכם והם יוצאים לגלות של בדידות שבמהלכה יוכלו אם יבחרו בכך” לערוך את חשבון נפשם ואולי לשוב למערכת יחסים מכובדת יותר ולהפוך את ה’תגרה’ ל’אתגר’.