ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: דברים
פרשה נוכחית: ואתחנן
פרשה הבאה: עקב
 


וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק. לפ' שמות/ זיו רוה

הרב זיו רוה

דברי חז"ל דורשים מאתנו העמקה עצומה. לכן דומה מי שנפגש עם דבריהם בחטף מבחוץ, ואינו מתעכב ויורד לעומקם, כמי שמביט על הים ממטוס, לעומת הצוללן השוחה בין דגי הים והאלמוגים מרהיבי העין ומרחיבי הנפש. דוגמא לכך נביא משתי דרשות על פסוק אחד מפרשתנו:
"וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק לְדֵעָה מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ" , "לָמָּה עָמְדָה מִרְיָם מֵרָחוֹק? אָמַר רַבִּי עַמְרָם בְּשֵׁם רַב, לְפִי שֶׁהָיְתָה מִרְיָם מִתְנַבֵּאת וְאוֹמֶרֶת, עֲתִידָה אִמִּי שֶׁתֵּלֵד בֵּן שֶׁיּוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל. כֵּיוָן שֶׁנּוֹלַד משֶׁה נִתְמַלֵּא כָּל הַבַּיִת אוֹרָה. עָמַד אָבִיהָ וּנְשָׁקָהּ עַל רֹאשָׁהּ, אָמַר לָהּ בִּתִּי נִתְקַיְּמָה נְבוּאָתֵךְ, הַיְינוּ דִּכְתִיב: "וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת הַתֹּף" , אֲחוֹת אַהֲרֹן וְלֹא אֲחוֹת משֶׁה? אֶלָּא שֶׁאָמְרָה נְבוּאָה זוֹ כְּשֶׁהִיא אֲחוֹת אַהֲרֹן וַעֲדַיִן לֹא נוֹלַד משֶׁה. וְכֵיוָן שֶׁהֱטִילוּהוּ לַיְּאוֹר, עָמְדָה אִמָּהּ וְטָפְחָה לָהּ עַל רֹאשָׁהּ, אָמְרָה לָהּ, בִּתִּי וְהֵיכָן נְבוּאָתֵךְ? וְהַיְנוּ דִּכְתִיב: וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק לְדֵעָה מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ", לָדַעַת מַה יְּהֵא בְּסוֹף נְבִיאוּתָהּ" .
לפי כללי הדקדוק, לכאורה ראוי היה שלשון הפסוק יהיה ותתיצב אחותו, לשון פעיל, ולא "וַתֵּתַצַּב", שהוא לשון סביל המבטא שהוצבה שם... אלא שסיבה עמוקה לכך שהשתמשה כאן התורה בלשון נפעלות. נבואת מרים על אודות הולדת הגואל, היא שפעלה על מרים, ובכך ידיעה שמימית זו הפכה את מרים לנפעלת . אף שרק בת שבע היתה , העתיד פרוס היה לפניה בתחום בו התנבאה, בוודאות מוחלטת. אחיה עתיד לגאול את ישראל! כל שנותר לה עתה הוא רק להתבונן בהתרקמות ההתרחשויות שעל ידן יוציא ה' יתברך את דברו אל הפועל, באיזה אופן יהיו.
אדם החי בדורנו מביט מרחוק על הדברים המופלאים הללו, וחש כי הם שייכים רק לימי הזוהר של האומה, לדורות שבהם נבואה שופעת בעוצמה רבה ממרום. אך אם נתבונן לעומקם של דברים נראה שכך עמנו הגדול חי את חייו. ודאות נבואות הנביאים על ימות המשיח, על בניין בית המקדש השלישי ועל גאולת העולם כל כך חזקה בנו ובטוחים אנו שדבר אחד מדבריהם לא ישוב ריקם. חלומותיהם הנבואיים של ענקי הרוח של האומה הנם מקור כל הביטחון והאופטימיות אפילו בתקופות הכי מסובכות. גם אם הה-ו-ו-ה שלנו עטוי ערפל כבד, אין הוא פחות מעורפל מחיסרון ידיעתה של מרים כיצד יתפתחו הדברים עם אחיה התינוק השוכב בתיבה ביאור. כיצד יתפתחו נבואות הנביאים, אין אנו יודעים, אך מה עתיד להתפתח, בחסדי ה', יודעים ויודעים. דבר זה נוסך בנו ודאות, כוודאות מרים על שפת היאור. חזיונות נביאי ישראל מכריחים אותנו להיות 'מוצבים מרחוק', כדמויות בסרט שסופו הטוב ידוע מראש, אך תרחישי התסריט תלויים במידה רבה בהשתדלותנו.
"אמר רבא, בשעה שמכניסין אדם לדין אומרים לו: נשאת ונתת באמונה? קבעת עתים לתורה? עסקת בפריה ורביה? צפית לישועה? פלפלת בחכמה? הבנת דבר מתוך דבר?" ידיעת האדם שעתיד הוא להישאל "צפית לישועה"? יוצרת תביעה אמונית כפולה, האם ציפית להתקיימות דברי הנביאים בימיך ? האם חייך יצרו או קידמו את התקיימות דבריהם?
דרשה נוספת במדרש רבה, מחברת אף היא את הנצח עם הה-ו-ו-ה הסבוך, אך ברובד אחר. "וְרַבָּנָן אָמְרִין, כָּל הַפָּסוּק הַזֶּה עַל שֵׁם רוּחַ הַקֹּדֶשׁ נֶאֱמַר, "וַתֵּתַצַּב", עַל שֵׁם: "וַיָּבֹא ה' וַיִּתְיַצַּב" . "אֲחוֹתוֹ", עַל שֵׁם: "אֱמֹר לַחָכְמָה אֲחֹתִי אָתְּ" . "מֵרָחֹק", עַל שֵׁם: "מֵרָחוֹק ה' נִרְאָה לִי" . "לָדַעַת מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ", עַל שֵׁם: "כִּי אֵל דֵּעוֹת ה'" .
מבאר המהר"ל4 שכאשר הושם משה ביאור, היתה סיבה אלוקית לכך שה' יתברך שמר אותו שלא יהא ניזוק. ועל סיבה אלוקית זו השומרת את משה נאמר "וַתֵּתַצַּב", מלשון יציבות וחוזק עמידה. ומהי אותה סיבה? זוהי התורה! שהיא חכמת ה', שנקראת כך ברמז "אֲחוֹתוֹ", עַל שֵׁם: "אֱמֹר לַחָכְמָה אֲחֹתִי אָתְּ". ונכתב "מֵרָחֹק" כיוון שביחס לאדם, סיבה אלוקית היא כביכול 'מרחוק', וסיבה חומרית היא קרובה. "לָדַעַת מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ", כי ה' יתברך נקרא "אֵל דֵּעות", ורוצה היה לדעת מה יעשה לו כדי שיהיה נשמר מן ההזק.
התורה שעתידה להינתן על ידי משה, שומרת עליו. האור העתידי הוא היוצר את השגחה על הה-ו-ו-ה. יש צורך אלוקי שמשה ינצל מגזרת פרעה, וחייו יתרקמו באופן מדוקדק כפי שהתרקמו.
האור העתידי שיופיע על ידי האומה הישראלית הוא היוצר את ההשגחה על כל מאורעות דורנו ומאורעות כל הדורות שהביאו אליו. בתוך כל המורכבות והסח הדעת רבש"ע עוסק בלברוא את אורו של מלך המשיח . אנו נמשכים בחזקה ע"י מדרגות אלוקיות שחפצות להופיע, ומקבלים בה-ו-ו-ה כוחות גדולים שלאו דווקא ראויים אנו אליהם כעת, כמשה שעדיין לא קיים מצווה אחת. כאדם הקונה בהקפה במכולת ורק בעתיד ישלם על מה שקיבל, כך "החנווני מקיף" בה-ו-ו-ה, ומצבנו הרוחני העתידי יצדיק זאת.
נתמלא בוודאות, ביטחון ואופטימיות, והללו יחזקונו לקדם בכל כוחנו את גאולת ישראל השלמה, למען שמו באהבה, וה' יתברך יהיה בעזרנו.


הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: