ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: אחרי מות, קדושים
פרשה נוכחית: אמור
פרשה הבאה: בהר
 


אחריות בנישואין (א')

אסתר אברהמי



כאשר זוג מחליט להינשא, השמחה גדולה. הגורם המשמעותי ביותר בהחלטתם לזוגיות בריאה, הוא מידת האחריות שכל אחד מהם מגלה כדי שהשמחה תמשיך להיות מנת חלקם.
אחת התופעות הטבעיות של האחריות, היא תחושת החרטה והספקות מיד לאחר קבלת ההחלטה: "מי אמר שהחלטתי נכון? אולי זה לא זה? אולי חסמתי אפשרות של זוגיות טובה יותר?..." וכו'. עצם הידיעה שתופעה זו טבעית, מרגיעה ומפנה את המבט לעשייה חיובית, שתתרום לקשר זוגי בשמחה.
האחריות נובעת מן ההבנה, שמי שלוקח אחריות על מציאות חייו בנישואין צריך לבדוק כיצד הוא רוצה להגיע לכך באופן מעשי. אך מכיוון שנישואין זו זוגיות בשניים, חשוב להתייחס גם לרצונו של בן הזוג, שקרוב לודאי שרצונותיו וצרכיו שונים. על כן כדי לבנות זוגיות מאושרת, שני בני הזוג אחראים באופן הדדי . לצערנו, כדי להרוס את הקשר מספיק שאחד מהם אינו מוכן לבנות. כיצד זה קורה? הרי כולם רוצים לחיות בנישואין באהבה?!
יש לכך כמה סיבות:
" בן הזוג מצפה לראות שרצונותיו מתממשים מבלי שייצור פעולות לשם כך. בדרך כלל הוא בוחן מה מגיע לו ואולי גם מאשים את זולתו בבעיות שנוצרו. לדוגמא: אשה מאמינה שתהיה מסוגלת לאהוב את בעלה רק אם יתנהג באופן מסוים, ממש לפי תסריט חלומותיה. וכיוון שזה לא קורה, היא מתוסכלת ועצובה ומצפה (פסיבית) שזה יקרה. לכן היא מאשימה אותו בתסכוליה, כועסת ומזלזלת בו כי הוא לא יוצר את המציאות שהיא רוצה.
" מצב שיש בו חוסר מודעות לאחריות האישית ובכלל, למהי זוגיות. הוא לא מבין למה בן הזוג דורש ממנו "ומתנכל" אליו, במקום שיבין שיש לשני מבט אחר על זוגיות. לדוגמא: גבר שחי בבדידות (נפשית), ללא מעורבות עם בני משפחתו וחברים. הוא ממשיך את חייו כך גם בנישואיו ולא מבין מה אשתו רוצה ממנו. למה היא דורשת יחס כל הזמן? מה הבעיה שלה? הרי הוא עובד לפרנסתם ועוזר לה (בלית ברירה) במה שהיא מבקשת. מה צריך יותר מזה?? למה לשבור את הקשר הזוגי כשהוא ממלא את חובתו כמפרנס ועוזר?! אדרבא, הבקשות/דרישות שלה, מפריעות לו באחריותו כמפרנס... אילו רק היה מודע לכך שהצרכים הרגשיים שלה לתשומת לב ורומנטיקה, יעירו מתרדמתם את הצרכים הללו שבתוכו וכך יצא גם מבדידותו... הבעיה שעלולה להיות, שגם כאשר יבין שצרכים אלה חשובים לזוגיות הוא חסום רגשית מלבטאם, עקב בדידותו מילדות.
" השקפת העולם שלו, נראית בסיסית וראויה, מבלי להתמודד עם השקפת העולם של בן הזוג. לדוגמא: בני זוג שנישאו, כאשר האשה הייתה צעירה למדי ו/או כל רצונה אז היה לצאת מבית הוריה, או שחשבה שזוגיות, פירושה חגיגת אהבה ללא מאמץ. תוך כדי ניסיון החיים בנישואין, התחילה לגבש בלעדיו את השקפת עולמה שיצאה מנוגדת להשקפת בעלה. כתוצאה מהפחד לקלקל את הנישואין, היא לא גילתה אחריות ולא שיתפה את בעלה בשינויים שחלו בה. לאחר שנים של נישואין החליטה לחיות לפי רצונה ואז התגלה עומק ההבדל ביניהם (שהתבטא גם בחינוך הילדים). מכיוון שלא שיתפה אותו (כי חששה מתגובותיו) והוא לא היה מוכן לקבל ולהבין את דרכה, הם נעשו כשניים זרים זה לזה ותוצאת הפירוד, לא איחרה לבוא.
" הפרשנות האישית על העובדות, היא הנכונה ואין אחרת. לכן צריך לבטל ו/או להילחם כנגד פרשנות בן הזוג. לדוגמא: גבר, שאשתו חשה מחנק בקשר הזוגי והצרת חופש הפעולה האישי, עקב הצורך שלו להיות בקרבה מתמדת. היא משתפת אותו ברגשותיה אלו והוא מתקומם ונפגע. הוא רואה במעשיו מסירות אין קץ כלפיה. "מסירות" כזאת נובעת בד"כ, מחוסר בקשרים חברתיים/ משפחתיים ואשתו היא היחידה המשמעותית בחייו. הוא מפרש את רצונה לריחוק ממנו (כדי שתהיה עם עצמה), כבגידה במסירותו הרבה. מיותר לציין, שככל שהיא בורחת, הוא רודף יותר ויותר. התנהלות כזאת מחזקת כל אחד מהם בעמדתו ומאמללת את שניהם. אילו רק היה מוכן לקבל, שיש פרשנות שונה משלו, היה מנסה לשנות את התנהלותו ויוצר איזון בקשר הזוגי, לשמחת שניהם.
בשבוע הבא בע"ה נמשיך לקרוא על המניעים לחוסר אחריות אישית וניגע גם בהבטים נוספים של מושג האחריות, על מנת להביא לאחריות זוגית.

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: