ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: וארא
פרשה נוכחית: בא
פרשה הבאה: בשלח
 


וְלַלְּבָנָה אָמַר שֶׁתִּתְחַדֵּשׁ

הרב זיו רוה


"חֲמִשָּׁה תַּלְמִידִים הָיוּ לוֹ לְרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי. כָּל זְמַן שֶׁהָיָה קַיָּם הָיוּ יוֹשְׁבִין לְפָנָיו, כְּשֶׁנִּפְטַר הָלְכוּ לְיַבְנֶה, וְהָלַךְ רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ אֵצֶל אִשְׁתּוֹ לְאֵמָאוֹס, מְקוֹם מַיִם יָפִים וְנָוֶה יָפֶה. הִמְתִּין לָהֶם שֶׁיָּבוֹאוּ אֶצְלוֹ וְלֹא בָאוּ, כֵּיוָן שֶׁלֹא בָאוּ בִּקֵּשׁ לֵילֵךְ אֶצְלָם, וְלֹא הִנִּיחַתּוּ אִשְׁתּוֹ, אָמְרָה מִי צָרִיךְ לְמִי? אָמַר לָהּ הֵן צְרִיכִין לִי. אָמְרָה לוֹ חֵמֶת הָעַכְבָּרִים מִי דַרְכּוֹ לֵילֵךְ אֵצֶל מִי, הָעַכְבָּרִים אֵצֶל הַחֵמֶת אוֹ הַחֵמֶת אֵצֶל הָעַכְבָּרִים? שָׁמַע לָהּ וְיָשַׁב לוֹ עַד שֶׁשָּׁכַח תַּלְמוּדוֹ."
הגמ' במסכת שבת קמז: מתארת שיין של פרוגייתא ומים של דיומסת קיפחו עשרת השבטים מישראל, כלומר ישיבה במקומות אלו בגלות גרמה להתבוללות וטמיעה מוחלטת. שנים אח"כ רבי אלעזר בן ערך נקלע לשם, ונמשך אחרי היין ועינוגי המים עד ששכח תלמודו. כשבא לקרוא בספר תורה, רצה לקרוא "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם" , ואמר בטעות במקום "החרש היה לבם"? ביקשו חכמים רחמים עליו וחזר אליו תלמודו. וזהו ששנינו, "ר' נהוראי אומר הוי גולה למקום תורה ואל תאמר שהיא תבוא אחריך שחבריך יקיימוה בידך ואל בינתך אל תשען."
יש להתבונן, מכל הטעיות האפשריות, מדוע רצתה ההשגחה הא-לוהית שיתהפך דווקא הפסוק "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם", ב"החרש היה לבם"?
"הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם" היא המצווה הראשונה שנצטוו ישראל, ועניינה מהותי לכל פרשת הגאולה. טעותו הסמלית של רבי אלעזר בן ערך, מבטאת את ההפך הגמור, את עניינה של הגלות. הישיבה בגלות גורמת שהלב הולך ונעשה חרש עד שאינו שומע עוד כלל. במקום התחדשות רעננה מופיעה חירשות ואטימות. קול הנשמה הולך ודועך בהמולת הקולות החיצוניים. לב הבשר מתאבן, בחיים שהם הפך העצמיות הישראלית והזהות הולכת ונאבדת. בין בבית התענוגות, ובין בבית העבדים החלום נשחק, הנפש משתעבדת לזרות המשתלטת וכובלת, והלב שוכח כי במהותנו הננו כלל ולא דלדול של פרטים. חבריו, החכמים, הם שמבקשים על רבי אלעזר רחמים, כדי שיחזור ללימודו הקודם. על אף ענקיותו, השתקעותו עמוקה כל כך היתה, עד שהוא עצמו, גם אם היה חש במה שעובר עליו, לא היה יכול לעזור לעצמו.
הפך מכל אלו גנוז במהותה של המצווה הראשונה שעם ישראל קיבל, מצוות קידוש החודש, וקביעת ניסן כחודש הראשון, כחלק מתהליך גאולת מצרים וגאולת עולמים. ההתחדשות הרמוזה במילה חֹדֶשׁ, היא הבשורה הגדולה של הקב"ה לעם ישראל המשועבד במצרים. השעבוד העבדותי היומיומי, רוקן את החיים מכל משמעות ותקווה. קידוש חודש ניסן הוא כניסה של ממד א-לוהי לציר הזמן המעגלי, הוא פתח לעולם בעל משמעות, לחיים חדשים.
ישראל מונין חודשים על פי הלבנה וביניהם דמיון רב. כתהליך התחדשות והתמלאות הלבנה כל חודש, כך שאיפת ישראל שלא לעמוד במדרגה אחת. יש זמנים שהלבנה חסרה, ואין רואים ממנה אלא אור דק ומועט, אך מכאן תחזור בהדרגה עד שתאיר במלואה. וכך היא כנסת ישראל, פעמים חסרה ופעמים מתמלאת. אם באים ימים של ירידה מוסרית, של חיי אמונה מצומצמים, הם אינם אלא עניין העתיד לחלוף. האומה המפרסמת את א-לוהותו ית' בעולם, לעולם תשוב להאיר במלוא הדר כבודה, ותתגבר לחשוף את פנימיותה הא-לוהית.
"הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם", ההתחדשות המתמדת היא מיוחדת לכם דווקא, ולא לגויים המונים לחמה שמצבה קבוע. אורה של הלבנה ניכר גם בלילה גם ביום. ישראל עובדים את ה' בכל מצב שבו הם נמצאים, "גַּם חֹשֶׁךְ לֹא יַחְשִׁיךְ מִמֶּךָ וְלַיְלָה כַּיּוֹם יָאִיר כַּחֲשֵׁיכָה כָּאוֹרָה" , ומאמינים שכל אשר ה' עושה הכל לטובה. גם בשעה הכי קשה ישראל מאמינים באמונה שלמה שהכל מאיתו ית', וכל אשר עובר עליהם הוא מאהבת ה' אותם ובהשגחה, "לְהַגִּיד בַּבֹּקֶר חַסְדֶּךָ וֶאֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילוֹת" .
גם יחס ה' לישראל משול ללבנה. ראש חודש הוא דווקא כשהלבנה מאירה בהתגלות זעירא בלבד, ללמדך שהקב"ה קידש לו את ישראל לעם, ובחר בהם אפילו כשהיו במצב הזעיר ביותר. בהיותנו במצרים בבית עבדים, דווקא אז קרא להם "בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל". במדרש שה"ר ב, "אמרו ישראל למשה היאך אנו נגאלים, הלא כל ארץ מצרים מטונפת מגילולי ע"ז שלנו? אמר להם משה הואיל והוא חפץ בגאולתכם אינו מביט על ע"ז שלכם." ה' ית' מכיר את הנקודה הפנימית של עמ"י שתוכו רצוף אהבת ה'. גם כשהלבנה מצומקת, תמיד קיים פוטנציאל למילוי מחודש, אם הבערה הנשמתית תצא לפועל. לכן כתוב "וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּלַּיְלָה הַזֶּה" , אני ולא מלאך, אני ולא שרף , כי המלאך רואה רק שארץ מצרים מלאה גילולים שלנו, ואינו מכיר את הפנימיות הטהורה שאין בה שינוי. אך הקב"ה רואה את הסגולה הישראלית שאין בה רבב, "כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי וּמוּם אֵין בָּךְ" , ולא יכלה הגאולה להיות כי אם על ידי הקב"ה בעצמו.
"וְלַלְּבָנָה אָמַר שֶׁתִּתְחַדֵּשׁ, עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת לַעֲמוּסֵי בָטֶן, שֶׁהֵם עֲתִידִים לְהִתְחַדֵּשׁ כְּמוֹתָהּ וּלְפָאֵר לְיוֹצְרָם עַל שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ."


הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: