הָאוּרִים וְהַתּוּמִיםֹ אינם עוֹנִים לַשְּׁאֵלָה אִם לָצֵאת לַקְּרָב אוֹ לֹא. וְהָעָם לֹא אוֹמְרִים לִי מִי חָטָא. אוּלַי הֵם לֹא יוֹדְעִים” אוֹ שֶׁהֵם לֹא רוֹצִים לְהַגִּיד.
יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁזֶּה בְּנִי יוֹנָתָן? אֶצְלִי אֵין מַשּׂוֹא פָּנִים. הוֹדַעְתִּי עַל כָּךְ :
“אִם יֶשְׁנוֹ בְּיוֹנָתָן בְּנִי” כִּי מוֹת יָמוּת” . וְאַף אֶחָד לֹא עוֹנֶה [1].
אָז הֵטַלְתִּי גּוֹרָל: כָּל הָעָם מִצַּד אֶחָד” וַאֲנִי וּבְנִי יוֹנָתָן מִצַּד שֵׁנִי. הַגּוֹרָל נָפַל עַל שְׁנֵינוּ [2]. שׁוּב הֵטַלְתִּי גּוֹרָל” בֵּינִי וּבֵין יוֹנָתָן” וְזֶה נָפַל עָלָיו [3].
“תַּגִּיד לִי יוֹנָתָן” מֶה עָשִׂיתָ” ?
“טָעֹם טָעַמְתִּי בִּקְצֵה הַמַּטֶּה אֲשֶׁר בְּיָדִי מְעַט דְּבַשׁ. הִנְנִי אָמוּת” [4].
אָכֵן אַחֲרֵי כֵן הִתְבָּרֵר לִי שֶׁבְּנִי יוֹנָתָן לֹא הָיָה נוֹכֵחַ כַּאֲשֶׁר הִשְׁבַּעְתִּי אֶת הָעָם שֶׁאָסוּר לֶאֱכֹל. הוּא טָעַם מֵהַדְּבַשׁ וְזֶה הֵאִיר אֶת עֵינָיו. כַּאֲשֶׁר הָעָם אָמְרוּ לוֹ שֶׁאָסוּר הָיָה לֶאֱכֹל” הוּא הֵגִיב: אָבִי טָעָה בַּזֶּה” כִּי חַיָּבִים לֶאֱכֹל כְּדֵי לְהִלָּחֵם כָּרָאוּי [5].
סִפּוּר נוֹרָא.
הוֹדַעְתִּי בְּעָגְמַת נֶפֶשׁ” כְּשֶׁלִּבִּי נִשְׁבַּר לִרְסִיסִים :
“מוֹת תַּמּוּת יוֹנָתָן” [6].
אָז נִגַּשׁ אֵלַי כָּל הָעָם:
“הֲיוֹנָתָן יָמוּת? אֲשֶׁר עָשָׂה הַיְּשׁוּעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת בְּיִשְׂרָאֵל?! חָלִילָה ! חַי ד’ אִם יִפֹּל מִשַּׂעֲרַת רֹאשׁוֹ אַרְצָה!” [7]. הוּא הִסְתַּכֵּן בִּשְׁבִילֵנוּ! וְדַרְכּוֹ ד’ הִצִּיל אֶת כֻּלָּנוּ].7].
אִם כָּךְ” אֲנִי חוֹזֵר בִּי. אֲנִי מֶלֶךְ בִּשְׁבִיל הָעָם וְאִם זֶה רְצוֹן הָעָם” אֲנִי מְקַבֵּל אֶת דַּעְתּוֹ. אָשְׁרֵינוּ שֶׁיֵּשׁ לָנוּ עִם כָּזֶה נִפְלָא. אַשְׁרֵי בְּנִי הַיָּקָר יוֹנָתָן.
———————–
1. שמואל א יד מ.
2. שם מא.
3. שם מב.
4. שם מג.
5. שם כז – ל.
6. שם מד.
7. שם מה.