ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: נח
פרשה נוכחית: לך לך
פרשה הבאה: וירא
 


סידרת 'הַמְּלוּכָה וְהַמֶּמְשָׁלָה' - חלק ו': קיבוץ גלויות ואחדות עולם התורה

נתן קוטלר


בשבוע שעבר למדנו על התמודדות עם משברים בתהליך הגאולה. הפעם נלמד על נס קיבוץ גלויות ומשמעותו.
ה'קץ המגולה' וקיבוץ גלויות
ארץ ישראל היתה שוממה במשך כאלפיים שנה כאשר עם ישראל היה בגלות, אך כאשר הגיע זמן סוף הגלות, הופיע ה'קץ המגולה'. מהו ה'קץ המגולה' ומה משמעותו? על הפסוק "וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל כִּי קֵרְבוּ לָבוֹא" (יחזקאל לו, ח) דורשים חז"ל שתי דרשות:
הדרשה הראשונה מתייחסת להופעת הקץ המגולה בתחיית הארץ: "ואמר רבי אבא: אין לך קץ מגולה מזה, שנאמר 'וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל' וגו'" (סנהדרין צח, א). אם כן, כאשר ארץ ישראל מתחילה לתת את פירותיה, זהו סימן לסיום תקופת הגלות ולתחילת תקופת הגאולה. תלמידי הגר"א כתבו שהקץ המגולה הנו בשנת הת"ר (1840 למניינם) כפי שנאמר "הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ" (שיר השירים ב, יב).
הדרשה השניה מתייחסת לסמיכות בזמן ובעניין, בין תחיית הארץ לקיבוץ גלויות: הברכות בתפילת שמונה עשרה נתקנו בנבואה לפי סדר מיוחד. ולכן סדר הברכות הוא למעשה סדר הגאולה "ומה ראו לומר קיבוץ גליות לאחר ברכת השנים - דכתיב [=שכתוב] וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל כִּי קֵרְבוּ לָבוֹא" (מגילה יז, ב). אם כן, אנשי כנסת הגדולה תיקנו בתפילת שמונה עשרה את ברכת קיבוץ גלויות "תקע בשופר גדול לחרותינו ושא נס לקבץ גליותינו" לאחר ברכת השנים "ברך עלינו וכו' ואת כל מיני תבואתה לטובה". משום שכך תהליך הגאולה: ארץ ישראל החלה לתת פירותיה משנת הת"ר (1840) בסמיכות גדולה לקיבוץ גלויות בשנת התרמ"ב (1882) שבשנה זו עלו בעלייה הראשונה 'אעלה בתמר'.
ואכן, לאחר מספר שנים, כאשר ה'חפץ חיים' שומע על ההתעוררות הגדולה לעלות לארץ ישראל בשנת תר"נ ותרנ"א, הוא כותב במכתב לבנו על "ההתעוררות הגדולה בכל פנות עמנו לעלות לארצנו" ומשער כי "הימים ימי עקבא דמשיחא, וכי פקד ה' את עמו, ואפשר הוא אתחלתא דקיבוץ גליות, שהוא קודם ביאת המשיח" (מכתבי חפץ חיים).
אולם, קיבוץ גלויות אינו רק 'עוד שלב' בתהליך הגאולה, אלא חז"ל מדגישים לנו שזהו אולי השלב המשמעותי ביותר (ראה: ברכות יב, ב; פסחים פח, א). ננסה לברר מדוע?
חז"ל אומרים "כיון שגלו ישראל ממקומן אין לך ביטול תורה גדול" (חגיגה ה, ב), אם כן, הגלות היא צמצום התורה, אך קיבוץ הגלויות היא הרחבת התורה:
איחוד בתי מדרש שונים
בגלויות השונות צמחו בתי מדרש עם סגנונות לימוד שונים זה מזה, ובארץ ישראל כל בתי המדרש מתקבצים יחד. ובפעם הראשונה מזה אלפיים שנה יש אפשרות להשפעה הדדית ולהעמקת ההבנה בתורה. חז"ל אומרים "אמר רבי ירמיה אמר רבי אלעזר: שני תלמידי חכמים המחדדין זה לזה בהלכה - הקדוש ברוך הוא מצליח להם". (שבת סג, א). מה שנכון לגבי שני תלמידי חכמים, נכון פי כמה וכמה לגבי שני בתי מדרש שונים שהחידוד עקב השוני מביא לסייעתא דשמיא בלימוד.
על דברי חז"ל "תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם" (ברכות סד, א), כותב הרב קוק "תלמידי חכמים מרבים שלום, כי במה שהם מרחיבים ומבארים ומילדים דברי חכמה חדשים, בפנים מפנים שונים, שיש בהם רבוי וחילוק עניינים, בזה הם מרבים שלום... כי הבנין יבנה מחלקים שונים, והאמת של אור העולם תבנה מצדדים שונים ומשיטות שונות, שאלו ואלו דברי אלקים חיים, מדרכי עבודה והדרכה וחנוך שונים, שכל אחד תופס מקומו וערכו" (עולת ראיה ח"א עמ' של).
איחוד הבבלי עם הירושלמי
חז"ל מלמדים אותנו שאחד מסימני הגאולה הוא קיבוץ גלויות: "א"ר אבא בר כהנא אם ראית ספסלין מלאים בבליים מונחים בארץ ישראל צפה לרגליו של משיח" (איכה רבה א'). יש לשאול מהם אותם ספסלין? ומדוע דווקא מלאים בבליים? ומה הקשר לארץ ישראל?
נראה לומר ש"הספסלין מלאים בבליים" הם בתי המדרש שלומדים בהם את התלמוד הבבלי ויבוא יום ולומדים התלמוד הבבלי יהיו מונחים בתלמודה של ארץ ישראל, התלמוד הירושלמי. הם ישכילו לדעת היאך מאחדים בין שני התלמודים.
הנצי"ב בהקדמתו ל'העמק שאלה' מלמדנו שההבדל בין התלמוד הבבלי לבין הירושלמי, הוא ההבדל בין אדם שממשש כל חפץ בחדר חשוך לבין אדם שנכנס לתוך חדר מואר ורואה הכל (קדמת העמק א, ט). חז"ל אומרים (ז"ח איכה צג ט"א) "'בְּמַחֲשַׁכִּים הוֹשִׁיבַנִי' (איכה ג, ו) - זה תלמוד בבלי", שהרי סגנון לימוד זה הוא 'מישוש' כל דין לפרטי פרטיו. לעומת זאת, חז"ל אומרים "וְהָאוֹר' (קהלת יב, ב) - זה התלמוד ירושלמי", שהרי סגנון לימוד זה מרחיב את נקודת המבט לראיית הכללים, מבט-על (ראה: אורות התורה יג, ו).
האמת היא, שצריך את שני סגנונות הלימוד, הן את הירידה לפרטים לפי הבבלי והן את מבט-על של הכללים לפי הירושלמי. ולכן נאמר "צפה לרגליו של משיח", שהרי תורתו של המשיח עתידה להקיף את הכל ולאחד את הסגנונות של התורה.
לתגובות: natanorot@gmail.com

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: