מסרים חינוכיים וה”התנתקות” (ב)

בפינתנו הקודמת עסקנו בשני נושאים: א. החוויה המכוננת של פעילות בני הנוער למען ארץ ישראל שהביאה מסר חלוצי ואמוני” מסר של רגישות ואחווה עילאית” מסר של התנדבות ושל מסירות” ומסר של אחריות כלל-ישראלית. ב. חיזוק התקווה אצל בנינו” שלא יתייאשו מהמדינה ומהחברה הישראלית. על אף המשברים והקלקולים ניתן עוד לתקן” גם אם התהליך איטי ומורכב” כי בתוך החושך מסתתר אור” ואור זה הוא העיקר. גדול קידוש ה’ מחילול ה'” גם כששניהם מעורבבים יחד.
ג. כוחנוּת – בני הנוער חשופים לאווירה כוחנית. השיח הפוליטי כוחני” זרועות השלטון מפעילים כוח” הרבה כוח ואלימות. אלימות משטרתית” אלימות של מערכת המשפט” הפעלת צבא נגד אזרחים. והכל – באישור” על פי החוק. עלולים בני הנוער ללמוד מכאן שעימותים חברתיים מוכרעים רק באמצעות כוח” ואין שום מקום לנימוסים והליכות” שפשוט אינם רלוונטים היום. מול כוח יש להפעיל כוח.
אולם לנו מסר שונה לחלוטין: בדור של גאולה” אין מכריעים בעם ישראל דבר בכוח! זוהי הנחת עבודה. איננו פציפיסטים” אנחנו מודעים ליכולות של הכוח” אבל הוא שמור למלחמה נגד אויב חיצוני. כוח איננו רק אלימות פיזית אלא גם כוחנות” איומים” כיפוף הזולת.
נצטט שוב את פתגמו של הראי”ה קוק זצ”ל לחודש תמוז: “מבין המצרים נגאל עם” על ידי מורים חמושים בגבורה רוחנית” שאינם צריכים מקל חובלים”. מה הקשר בין פתגם זה לחודש תמוז ו”בין המצרים”? – לפי מרן רבי יוסף קארו” בשולחן ערוך” מרבית מנהגי האבילות מתחילים בראש חודש אב” למעט שתי הלכות אשר מתחילות בי”ז בתמוז ונמשכות לכל אורך “בין המצרים”. אחת מהן היא: “מי”ז בתמוז עד תשעה באב… לא יכו את התלמידים” (או”ח תקנ”א יח). אף שלפעמים” לצורכי חינוך” התירו חכמים להכות בעדינות את התלמידים” אין לנהוג כן בתקופת בין המצרים. היציאה מהגלות והחורבן” לא תיעשה על ידי הכאה. הגאולה תבוא על ידי גבורה רוחנית ולא על ידי מקל-חובלים. מהו “מקל-חובלים”? כוחנות” כפייתיות” הכנעת הזולת” כיפוף ידיים. בדור של גאולה” אין עם ישראל סובל כוחנות. גם אם מצליחים להפעיל נגדו כוח” זהו רק למשך זמן קצר. אחר כך הוא מתמרד ומואס בכל מה שהושג באמצעות כוח.
כיצד ניתן לנצח בעימותים פנימיים? בעזרת “גבורה רוחנית”. “גבורה רוחנית” כוללת שני מרכיבים: א. גבורת הרוח ולא גבורת הזרוע. ב. גבורה ולא חולשה. לא ננצח על ידי גלגול עיניים ועל ידי ריקודים של “מה יפית” לפני כל מיני אליטות מיוחסות. גבורה רוחנית היא עקשנות שאיננה מתפשרת על העקרונות” אבל איננה מסתייעת בכוחנות על מנת להנחיל אותם בחברה אלא דוגלת בהשפעה רוחנית” בהקרנה פנימית” בהסברה” ובפנייה הבוקעת מן הלב ונכנסת אל הלב. זוהי הדרך היחידה היעילה בדור של גאולה. ואם זה לא הולך… אין זה מעיד על כשלון השיטה אלא זה סימן שאנחנו זקוקים לתוספת גבורה רוחנית. בל נטעה” יש לנו מטען גדול של גבורה רוחנית. יש בה די כדי לקיים אותנו” למנוע את ההתמוססות שלנו בחברה המקיפה אותנו” היא מונעת את שקיעתנו” היא שומרת על החיוניות הנפשית שלנו” היא הופכת אותנו לאנשי רוח ולאידיאליסטיים. אבל על מנת להשפיע על סביבתנו נדרשת מנה נוספת של גבורה רוחנית.
לא מקרה הוא שהראי”ה קוק קרא כל ימיו לציבור הדתי להעמיק את אמונתו ואת השקפת עולמו. מה נשתנה דורנו מדורות עברו שהספיקה להם אמונה קטנה? לשם מה להעמיק כל כך? התשובה היא שללא גבורה רוחנית” ללא עוצמה רוחנית” אי אפשר בדור של גאולה להכריע בעימות על זהותה של המדינה ושל החברה הישראלית.
חז”ל אומרים שתלמידי חכמים שבחו”ל נקראים “חובלים”” ותלמידי חכמים שבארץ ישראל נקראים “נועם” שמנעימים זה לזה בהלכה (גמ’ סנהדרין). “נועם” – זה לא הכנעה” זה לא חולשה” זה לא התבטלות” אלא הקרנה” הארת פנים. כמובן” אי אפשר להסתפק רק בדרשות ובנאומים” בקונטרסים ובמאמרים. על מנת להשפיע על החברה” צריך להיעזר באמצעים פוליטיים. אבל” גם המאבקים הפוליטיים צריכים להתנהל בדרכי נועם.
זהו המסר שצריך להעביר לנוער.
כאן המקום לייחד מספר מילים על חשיבות שיתוף בני הנוער בפעילות מהסוג של “פנים אל פנים” וחלוקת סרטים כתומים. חשיבותם המעשית היא רבה” אבל נוסף לכך יש להם חשיבות חינוכית. עומד נער (או נערה) בצומת” מחייך לנהג או לנהגת ואומר להם בוקר טוב” ולעיתים אפילו זוכה לקשור סרט כתום על האנטנה של מכוניתם – זהו שיעור חינוכי ממדרגה ראשונה” הכולל את כל שלושת המסרים הנ”ל: הנער פועל למען ארץ ישראל ולמען זהותה היהודית של מדינת ישראל” והוא גם לומד שאין להתייאש מעם ישראל” והוא לומד שההכרעה תושג בדרכי נועם. כנ”ל” בפעילות “פנים אל פנים”. לכן” אין זו טקטיקה בלבד אלא אסטרטגיה ארוכת טווח” המבטאת את אמונתנו הבסיסית בעתידו של עם ישראל ובדרך הראויה כיצד להשפיע עליו (המשך בפינה הבאה).