הרנוג השיטים. לפ’ תצוה

‘הרנוג השיטים'” הוא צמח טפיל למחצה שהגיע לאזורנו מסודן… אין לו שורשים משל עצמו בקרקע” ודרכו לינוק מים ומינרלים מהעץ עליו הוא מתלבש” אך חומרים אורגניים הוא מייצר בעצמו דרך העלים. על ענפי עצי השיטה במדבר הוא משתרש וגדל” אחר שנדבק לענף הפונדקאי ע”י הובלה של ציפור. ההרנוג מחדיר שורשי מציצה ואחיזה לתוך צינורות ההובלה של הפונדקאי” וענפיו הנוספים משתרגים סביב הענף לחזק את האחיזה. הוא רב-שנתי” ופורח כמעט כל השנה בפרחים אדומים עזים” בעוד הפונדקאי מתייבש וגוסס.
נתבונן על כל הנאמר כמשל. אדם מאמין החי בדורנו חש כמי שמתהלך במדבר תרבותי. לא שאין אומנות מסביב” אלא שהיא נטולת שורשים” ובשל ערכיה הזרים היא אינה נושאת בקרבה חיים. עץ שיטה המתנשא ושובר בירקותו את קרחת המדבר” הוא מראה מלבב. לעץ השיטה שורשים עמוקים מאוד” דרכם הוא יונק את חיותו ושורד ביובש המדברי. כך היא היצירה השואבת רעיונותיה והשראתה מן המקורות העמוקים של חיי התורה.
בד בבד עם התחייה הלאומית” הולכת ‘אומנות הקודש’ וקמה לתחיה” גם אם היא עדיין מועטת כפיזור עצי השיטה במרחב המדברי העצום. בכוח האומנות לדלג על מחסומי הנפש” ולכן היא כלי רב עוצמה. בכוחה לשאת בקרבה חכמה” ולחדור עד עומק האישיות דרך הצינור של הדמיון והרגש” ולזרוע תוכן תודעתי. בעולם של צרכני אומנות” חשוב שיעמדו אומנים המסוגלים לשרטט בכישרון אומנות שמימית ועדינה. יש צורך ממשי ביצירות המבשמות את העולם בניחוחות שהנשמה הישראלית מתעוררת לעומתם” ובתכנים החושפים עולם אמתי וטהור.
מלאכת המשכן שבפרשת תצוה נעשית כאומנות אידיאלית וכלל ישראלית. למטרה הגדולה של השראת השכינה במשכן” מצווה ה’ ית’ לקחת רק אומנים “חַכְמֵי לֵב”. “וְאַתָּה תְּדַבֵּר אֶל כָּל חַכְמֵי לֵב אֲשֶׁר מִלֵּאתִיו רוּחַ חָכְמָה וְעָשׂוּ אֶת בִּגְדֵי אַהֲרֹן לְקַדְּשׁוֹ לְכַהֲנוֹ לִי” . “חַכְמֵי לֵב”” לבד מכך שהם בקיאים במלאכת האומנות” מדרגתם הרוחנית גבוהה מאוד. המלבי”ם מבאר כי החכם הוא מי שמתנהג על פי חוקי החכמה” אך מצוי עדיין במלחמה פנימית עם היצר. לעומתו ‘חכם לב’ הוא מי שהחכמה היא קניין גמור בנפשו” וממלאה את כל בתי נפשו כל הון נעים ויקר” ולא נותר בלבו מקום ריק לתאווה וליצרים או למחשבות המתנגדות אל התורה.
אומנות המקדש איננה אסתטיקה חיצונית” ולכן אין די בכישרון המעשי. יש קשר מהותי בין נקיות ודיוק הליכות נפש האומן ליצירה. כל פרט במקדש פועל על נפש האדם מישראל ודורש כוונה והבנה פנימית כבר בעשייתו. אם עולמו הרוחני של העוסק במלאכה איננו תואם לגובה הא-לוהי של התכנים שבהם הוא עוסק” נוצר נתק” וההארה האלוהית שאמורה להופיע מחטיאה את מטרתה. בקדושתם” במידותיהם הטובות ובטהרת נפשם” האומנים חכמי הלב שייכים אל קדושת רזי המשכן.
עם התחדשות ה’אומנות האמונית’ בדורנו” הופיעו זרעים של טפיל למחצה מיובא מארץ מרחקים. כיוון שלטפיל אין שורשים” הריהו גוזל את לחלוחית הקודש מן היצירה ששורשיה במעמקים. הטפיל מטעה בפריחתו העזה והרעננה כיוון שמקור חיותו מגזל הפונדקאי.
נביא כמה דוגמאות. בשנים האחרונות תערוכות ומיצגים רבים מוגשים לציבור תחת השם ‘אומנות יהודית’. אירועים אלה זוכים לחשיפה תקשורתית וציבורית גדולה” ואף מורי האומנות שבחמ”ד מוצאים עצמם בסיורים מאורגנים שמטרתם העשרת עולמם התרבותי. יש לי חבר” צייר ‘חכם לב'” שביקר בתערוכה שכזו וסיפר שראה שם מעט מאוד יצירה שנוגעת ללב. הוא פגש שלל רעיונות מהרפרטואר הממלא את החלל הפוסט מודרני” חוסר צניעות” שבירת גבולות” טשטוש זהות” ורבנים שמוצגים כמפלצות בלווי ציטוטים מן המקורות. באחד הציורים צוירו כמה דמויות בלבוש חרדי עם זקנים” כאשר הטקסטורה של פניהם עשויה כמין בשר חשוף” נטול עור” ציור שיכול לעטר את אחד משעריו של העיתון הנאצי “דר שטירמר”. בנוסף ראה שם מיצג העוסק בממזרים” שאינו מצטיין ברמתו האמנותית-עיצובית” אך ודאי קולע טוב למטרה בעודו מסמן ברור מיהו גורם הסבל לבני האדם – הממסד הרבני עם ההלכות וההגבלות שלו…
כשם שהתנ”ך מאבד את כל קדושתו תחת המיזם לפרשנות פוסטמודרנית יצירתית” כך גם ‘עולם הפיוט’ מנותב באופן מגמתי תחת תקציבי עתק” למסגרת פרוצת כל מסגרת. פיוטי הקודש של קדושי ה’ גדולי ישראל” מבוצעים ע”י אומנים שעולמם הרוחני אינו מזוהה כלל עם התוכן. פסטיבלים המציגים עצמם כ’פיוט’ או שאר תרבות יהודית” הפכו למלכודת קונסרבטיבית” וכל מטרתם בציד הנשמות לערבב בין הקודש והחול” הטמא והטהור. שיטתם להביא מגדולי המוזיקאים” ולשלב גם אומן דתי ידוע” כ’עלה תאנה’. בתמימותו הוא הופך לשותף פעיל למגרסת התכנים היהודיים. דרכם לרדת מן הפרצה הקלה והאווירה הליברלית” עד איסורי ע”ז הכי חמורים. תחילה מופעי ערבוביא” שירת גברים ונשים על הבמה” בהמשך שילובי אומנים יהודים וערבים ‘לשם השלום והמאחד’. ובשלב הבא רבנים לצד רפורמים וקונסרבטיבים בהרצאות תוכן” והדלקת חנוכייה לצד עץ האשוח וסממני חג הרמאדן. ולמטה מן הכל” הופעות של תכני תפילה משותפת יחדיו: כמרים” נזירות” שייח’ים” רבנים וקונסרבטיבים במעגלי ‘שירה מקודשת’ בגנים הציבוריים של ירושלים. מופע הסיום של אחד מהפסטיבלים היה מיסה נוצרית תחת כיפת הכנסייה” ה’ ירחם.
אך לא די במחאה ובזהירות! יש ליצור אומנות יהודית סטרילית מפונדקאיות לכל תוכן זר” לנטוע עצים עמוקי שורשים עד שהמדבר התרבותי יהפוך ליער. לכן חברי האומן ‘חכם הלב’ הנ”ל” יסד בית ספר לאמנות ועיצוב שנקרא ‘טוב ויפה'” מתוך חזון ליצירה יהודית אמתית הנאמנה לתורה ולערכיה. קודם כל ‘טוב’ בעיני ה'” ואח”כ ‘יפה’. בדרך זו יש להקים עוד בתי ספר המגדלים ‘חכמי לב'” בכל סוגי האומנות” וליצור אומנות נקיה ועמוקה” בטהרת קודש.