ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים

פרשה נוכחית: האזינו
 


נכנס יין יצא סוד - בנישואין

אסתר אברהמי

מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד והשמחה כידוע וכדברי הרמב"ם, עבודה גדולה היא. שמחת המצווה, מותירה את רישומה של המצווה בחיי המעשה של האדם, וכך התורה נעשית תורת חיים. למחרת חג הפורים, קיבלתי שיחת טלפון מאברך:
"אני רוצה לספר לך על חוויה זוגית, שחווינו אשתי ואני בסעודת פורים. נראה לי שכדאי לפרסם, כחלק מהמאמרים שאת כותבת על זוגיות".
אני נענית לבקשתו, כי ייתכן שרישומה של מצוות שתיית יין בסעודת פורים, תותיר את רישומה גם על הקוראים. על כן שכתבתי את דבריו.
"חבר נשוי שלי, שאנחנו לומדים ביחד בישיבה, הזמין אותנו לסעודת פורים. נענינו בשמחה, הכנו משלוח מנות כדת וכדין, התחפשנו כמיטב המסורת והגענו יחד עם הילדים.
כשהגענו היו עוד כמה חברים מהישיבה עם נשותיהם וילדיהם והשמחה הייתה רבה. אלא שלא שיערנו את סופה של סעודת הפורים....
בעל הבית אליהו (שם בדוי), שתה יין כיד ה' הטובה עליו ובעודו מכריז כי השתייה כדת אין אונס... המשיך לשתות עוד ועוד. התפלאתי עליו, כי אני מכיר אותו כבחור שקט ורציני, שבקושי מדבר. כל הזמן רק לומד. אמנם זו סעודת פורים אך בכל זאת, זה אליהו לגמרי שונה ממה שאני מכיר. שמתי לב, שגם החברים האחרים מסתכלים על אליהו בהשתוממות. הוא אמר דברי תורה בזמן הסעודה, יותר משעה. לא ידענו עד כמה הוא ממש תלמיד חכם גדול.
לפתע, אליהו עלה על השולחן והכריז שהוא מבקש שיהיה שקט, כי יש לו משהו חשוב לספר לכולם. ואז... בקול מדוד ודרמטי אמר: "אני רוצה שכולכם תדעו... שאין כמו אשתי בכל העולם". אשתו שהייתה במטבח, רצה לחדר האורחים ואמרה:"אני שומעת נכון? בחיים לא שמעתי ממנו משפט כזה ואנחנו כבר נשואים כחמש שנים". כשאליהו ראה אותה, ירד מהשולחן והחל לדבר תוך כדי בכי: "אשתי היקרה והאהובה. חשוב לי שתדעי כמה אני אוהב ומעריך אותך... את אשה מדהימה, אמא מסורה, מחויבת לבית ולעבודה ובלעדייך אני חצי בן אדם... אנא, סלחי לי שאני לא אומר לך את המחמאות שמגיעות לך. לא למדתי בבית של הורי לשתף ברגשות.. אצל הורי זה היה ביטוי לחולשה. כמה פעמים רציתי לומר לך דברי שבח והלל... אבל התביישתי. פחדתי שתחשבי שאני חלש. במשפחה שלי לימדו אותי להסתדר לבד ולא לסמוך על אף אחד. הכניסו לי לראש, שהחיים הם מלחמה... אבל את כל כך שונה... מאמינה, מתחשבת, מחייכת ומפרגנת ורואה תמיד את הטוב. לימדת אותי מהי אמונה באדם, בטוב. לימדת אותי, שהחיים הם מתנה. והכי חשוב, שכל התורה שאני לומד - הכל בזכותך. אמנם אני לא רבי עקיבא, אבל את רחל שלי כמו רחל שלו... נו... של רבי עקיבא. אני רוצה שתדעי, שכל מה שיש לי זה בזכותך... אה... כבר אמרתי את זה נכון? נדמה לי שאני חוזר על מה שכבר אמרתי... אז מה, זה לא מזיק. זה טוב לחזור על דברים טובים.... תדעי לך, שאת המתנה שלי. את מלמדת אותי שיש חיים יפים וטובים עם אמונה באדם... אומרים חז"ל, שיום פורים הוא כמו כיפורים. רגע... או... אולי הפוך? יום הכיפורים הוא כמו פורים? לא זוכר! מה זה משנה! אני מתוודה עכשיו על חטאי ומגלה לך את ליבי... שתדעי ותזכרי לכל החיים..."
הרגשנו נבוכים. כל אותה עת, אשתו רחל (שם בדוי) הביטה בו בחמלה מהולה בהערצה ונראה שהתנתקה מכל הסביבה. לא היה לנו נוח מול מעמד שכזה. אחד החברים נטל יוזמה וסימן לנו לצאת החוצה עם הילדים. את סיום ה"וידוי" שלו, כבר לא שמענו.

לאחר מספר דקות של שקט (שנדמו כנצח), יצא אליהו אלינו ושאל בתמיהה:"לאן נעלמתם? אסור להפסיק בין הסעודה לברכת המזון". חזרנו וכל אחד מאיתנו נראה שקוע בהרהוריו ובסיפור חייו הזוגי.
את מבינה מה קרה לו? היה צריך לשתות כך שבזכות היין יצא סוד אהבתו. כולנו נכחנו במחזה זוגי אינטימי, ששייך רק להם.
כשהגענו הביתה אמרתי לאשתי:"אני לא צריך לשתות יין כדי לומר לך, בפעם המי יודע כמה, את הערכתי ואהבתי אליך. זה הרי לא סוד, את יודעת..."
------------
בכל זוג, ישנה כמיהה פנימית לגילויי הערכה ואהבה הדדיים. בדרך כלל המבט הסובייקטיבי על החיים בכלל ועל הזוגיות בפרט, נוצר עקב הפנמת ההתנהגות והאווירה בבית ההורים. המסרים הגלויים והסמויים, עוברים אל הילדים, ללא יכולת של סינון, בקרה ובחירה.
אני רוצה להאמין ולקוות, שלאחר התפכחותו של אליהו, רחל תשתף אותו בתחושותיה עקב הגילוי המופלא ומכיוון ש"התגלה סודו", זו תהיה תחילתה של דרך זוגית חדשה ואוהבת.



מאמרים נוספים מעלון פרשיות ויקהל פקודי התשע"ח:
גיוס תלמידי ישיבות - הרב שלמה אבינר
אֲשֶׁר פָּקַד משה - הרב זיו רוה
בגדים - לכבוד ולתפארת - הרב יורם אליהו
לב הפרשה - בצלו של אל - הרב חגי לונדין
פרשת פרה - הרב דוד לנדאו
רש"י מן הפרשה - הרב יואב מלכא
בדיחידוש - הרב יואב מלכא

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: