אַחֲרֵי הַנְּזִיפָה הַקָּשָׁה שֶׁקִּבַּלְתִּי מִשְּׁמוּאֵל הַנָּבִיא, וְהוּא קָרַע מֵעָלַי אֶת מַלְכוּת יִשְׂרָאֵל [1], אֲנִי שָׁבוּר וְעָצוּב מְאֹד. רוּחַ ד' הִסְתַּלְּקָה מִמֶּנִּי, וַאֲנִי מַרְגִּישׁ בְּרוּחַ רָעָה שֶׁאוֹפֶפֶת אוֹתִי [2]. בְּמַצָּב זֶה אֲנִי לֹא מַצְלִיחַ לְתַפְקֵד. אֲנִי שָׁבוּר לְגַמְרֵי. אָמְרוּ לִי עֲבָדַי:
- כְּבוֹד הַמֶּלֶךְ לֹא יָכֹל לְהַמְשִׁיךְ כָּךְ. אָנוּ מַצִּיעִים שֶׁכַּאֲשֶׁר יֵשׁ לַמֶּלֶךְ רוּחַ רָעָה מֵאֵת אֱלֹהִים, יָבוֹא מִישֶׁהוּ שֶׁיּוֹדֵעַ לְנַגֵּן בִּקְדֻשָּׁה, בְּטָהְרָהּ, בְּרוֹמְמוּת אֱלֹהִית, וִינַגֵּן לַמֶּלֶךְ, וְכָךְ תָּשׁוּב אֵלָיו רוּחוֹ הַטּוֹבָה.
- רַעְיוֹן טוֹב. אֲנִי מַסְכִּים. חַפְּשׂוּ אָדָם מַתְאִים וַהֲבִיאוּהוּ אֵלַי [3].
אָמַר אֶחָד מִנְּעָרַי:
- אֲנִי מַכִּיר אָדָם כָּזֶה, אִישׁ רַב מַעֲלוֹת, אָדָם שֶׁתָּפוּר מַמָּשׁ לְתַפְקִיד זֶה, "הִנֵּה רָאִיתִי בֵּן לְיִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי, יוֹדֵעַ נַגֵּן וְגִבּוֹר חַיִל, וְאִישׁ מִלְחָמָה וּנְבוֹן דָּבָר וְאִישׁ תֹּאַר, וד' עִמּוֹ"[4].
מְעֻלֶּה, חָשַׁבְתִּי לְעַצְמִי. הוּא יוּכַל גַּם לַעֲזֹר לִי בְּתַפְקִידִים אֲחֵרִים.
שָׁלַחְתִּי שְׁלִיחִים אֶל אָבִיו, יִשַׁי מִבֵּית לֶחֶם, וּבַקָּשָׁה "שִׁלְּחָה אֵלַי אֶת דָּוִד בִּנְךָ אֲשֶׁר בַּצֹּאן"[5].
הַבָּחוּר הִגִּיעַ אֵלַי, הוּא מָצָא חֵן בְּעֵינַי, וּמְאֹד אָהַבְתִּי אוֹתוֹ [5].
שׁוּב שָׁלַחְתִּי לְיִשַׁי: - בִּנְךָ מָצָא חֵן בְּעֵינַי מְאֹד, אֲנִי מְבַקֵּשׁ שֶׁיִּשָּׁאֵר כָּל הַזְּמַן אֶצְלִי [6].
וְאָכֵן, כָּל פַּעַם שֶׁרוּחַ רָעָה מֵאֵת אֱלֹהִים תָּקְפָה אוֹתִי, הָיָה דָּוִד מְנַגֵּן לְפָנַי בַּכִּנּוֹר, וְהָרוּחַ הָרָעָה הָיְתָה סָרָה מִמֶּנִּי, וְהַרְגָּשָׁתִי הַטּוֹבָה חָזְרָה אֵלַי [7].
תּוֹדָה לָאֵל.
---------------------
1. שמואל א טו כה - לה.
2. שם טז יד.
3. שם טו - יז.
4. שם יח.
5. שם יט - כא.
6. שם כב.
7. שם כג.