ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: נח
פרשה נוכחית: לך לך
פרשה הבאה: וירא
 


ביעור חמץ משפחתי בנישואין

אסתר אברהמי


שבוע לפני ליל הסדר, הם ביקשו להגיע לפגישה בדחיפות. זה היה צפוי. בד"כ לפני חגים ובעיקר לפני חג הפסח, נוצרים קונפליקטים בין בני זוג שגורמים למתח ולחץ ויוצרים מריבות.
******
הם ישבו זה מול זו, שותקים ומתוחים. שאלתי למטרת בואם אלי. שאול (שם בדוי) ענה בשקט ובשפתיים קפוצות:" תראי, בכל שנה, אנחנו עושים את ליל הסדר עם המשפחה שלה. לא שיש לי משהו נגדם. הם אנשים טובים, למרות שאשתי לא מסתדרת עם כולם, אבל זה עניין שלה. לי טוב אתם". לאחר שתיקה קצרה המשיך: "אלא שהפעם החלטתי בניגוד לדעתה של אשתי, שליל הסדר יהיה עם המשפחה שלי! אמנם אני מודע לכך שההורים שלי לא כל כך נחמדים אליה. אני יודע. היא מאד פגועה מהם ולא מוכנה לשכוח ולסלוח, אף שהיום הם כבר מתנהגים אליה יותר יפה. תביני, אין להם משהו נגדה. יש להם את הבעיות שלהם. אבל אשתי מזכירה כל הזמן איך התנהגו אליה בעבר, כאילו שזה קורה עכשיו, אפילו שעברו כבר חמש עשרה שנה...".
הסבתי את מבטי לעבר שפרה (שם בדוי). תגובתה למבטי הייתה:"עדיף שאשתוק כדי שלא יהיה כאן פיצוץ".
"מה השתנה הפעם משנים עברו?" - שאלתי את שאול.
"אז זהו, אני כל הזמן סובל את ההשפלות שלה על המשפחה שלי. יש בזה אמת אני יודע. אבל אני מרגיש שהיא פוגעת בכבוד שלי. מה אני יכול לעשות שיש לי משפחה כזאת?! הסברתי לה, שאני גם פגוע מהם, בשבילי וגם בשבילה. אבל די! כמו שהם ואיך שהם... אני זקוק למשפחה שלי. חוץ מזה, זה לא חינוכי לילדים שלנו, שיודעים שיש להם סבא וסבתא ודודים שהם כמעט לא מכירים....."
"לא חינוכי...?" התפרצה שפרה, כאילו ניתן לה האות לפתוח את שרובץ על לבה. "יותר חינוכי שלא יכירו משפחה שכזאת... הם פגעו בי והילדים שלי לא צריכים לכבד אנשים שפוגעים באמא שלהם....". שאול פכר את אצבעות ידיו בתחושת ייאוש כאומר, זהו, לא יהיה ניתן לעצור את שטף דיבורה. במשך כחצי שעה, גוללה שפרה בפני סיפורי מקרים שנפגעה ממשפחתו של בעלה, תוך שהיא ממררת בבכי. במשך כל אותו הזמן השפיל שאול את מבטו, כאילו כל זה לא נוגע לו. כנראה הוא רגיל לשמוע את אותם דברים, בפעם המי יודע כמה.
לאחר הפסקה קצרה אמרה לי:" ושתדעי לך, שמה שאמרתי לך, זה רק חלק קטן ממה שפגעו בי. הוא עוד מעיז להחליט בשבילי להיות אתם בליל הסדר...".
את החלק האחרון של המשפט אמרה כשהיא פונה אליו ואז אמרה לו: "אפילו לבדך אני לא מוכנה שתלך אליהם. כל פעם שאתה הולך לשם, אתה חוזר בן אדם אחר...".
הוא הזדקף בכורסא וענה: "שנים נכנעתי לך רק בשביל השקט. אבל הזלזול שלך בהם באופן קבוע, פוגע בי באופן אישי ואני מרגיש כאילו אני אסופי אצלך. לא מוכן לסבול יותר..."
היא התכוננה לענות לו ואני עצרתי את מה שעלול להתפתח למריבה ופניתי לשניהם:"מה בקשתכם ממני? במה אוכל לעזור לכם?"
"הרבה דברים טובים יש בינינו עד שמגיעים למשפחה שלי", אמר שאול והמשיך: "איך אפשר לפתור את נושא המשפחה?"
"אני אוהבת אותו" אמרה שפרה."אבל בלי המשפחה שלו".
שיתפתי את שניהם במה שנראה לי שקורה ביניהם. הם פגועים ורגישים וכל אחד פותח מחדש את פצעי זולתו. מכיוון שהגיעו סמוך לחג ולא ניתן לפתור באופן יסודי, הצעתי שיישארו הפעם בביתם לליל הסדר. למרות רצונה להיות עם משפחתה, שפרה שמחה שלא ייסעו למשפחתו. שאול נרגע מעצם הידיעה שנושא זה יטופל כראוי לאחר החג. הצעתי להם שבינתיים כדאי ורצוי שכל אחד יחשוב בינו לבין עצמו, על רגשותיו של משנהו בנושא המשפחה.
****
משפחת המוצא, היא חלק בלתי נפרד מהאישיות של כל אחד מבני הזוג. ניתוק טוטאלי, כמוהו כניתוק מחלק עצמי של האישיות, (מלבד סכנות לגוף ולנפש). מתוך ראייה של בני הזוג את ערכיהם ובחירת צורת חייהם, הם עשויים להגיע להחלטות משותפות מתוך הסכמה באשר לאופן וכמות הקשר עם משפחת המוצא.
במקרה שלפנינו, כל אחד רואה את כאבו ודורש מבן הזוג הבנה והתחשבות. ההתבוננות של האחד במצבו הרגשי של השני, הוא התחלה חשובה לקראת הפגישות הבאות בעז"ה.

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: