ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: נשא
פרשה נוכחית: בהעלותך
פרשה הבאה: שלח לך
 


וּמַרְאֵה הַנֶּגַע עָמֹק. לפ' תזריע מצורע

הרב זיו רוה

"אַרְבַּע מִדּוֹת בְּיוֹשְׁבִים לִפְנֵי חֲכָמִים. סְפוֹג, וּמַשְׁפֵּךְ, מְשַׁמֶּרֶת, וְנָפָה... מְשַׁמֶּרֶת, שֶׁמּוֹצִיאָה אֶת הַיַּיִן וְקוֹלֶטֶת אֶת הַשְּׁמָרִים" . לאוחז במידת ה"מְשַׁמֶּרֶת", רצון שיטתי לתפוס את הרע, "מי שיזכור דברים הרעים, והדעת שאינו אמתי, וישכוח דברים האמתיים אשר עליהם המעשה, שלא ישאר בה רק השמרים ויצא הזך" .
לא מעט פעמים דברי ת"ח בני דורנו, מצוטטים בתקשורת ובעיתונות שלא על מנת ללמוד מדבריהם הקדושים, אלא על מנת לבזותם. אחר כך, כתגובה כמעט בלתי נמנעת, מתוך רצון לטהר את שמם הטוב, תורת ה' מוצאת עצמה פעם אחר פעם כמי שעומדת למשפט מול ערכים אנושיים של התרבות החדשה. מול ההומניות, הפוסטמודרניזם, הלהט"ב, הפמיניזם הקיצוני, הדתות האנושיות, הפוסטציונות, הרפורמיות, הדמוקרטיה, או הפלורליזם, כל מקרה ועניינו. התורה היא אוצר הערכים היותר מקורי אלוהי ושלם, ואעפ"כ ת"ח מוצגים בזווית תקשורתית מביישת כמי שעליהם להתנצל מיד על דבריהם שאינם עולים בקנה אחד עם 'הנאורות' שבסברות האדם, ועם הכלת השוני או השונה.
בעיניים פילוסופיות, יש כאן פרדוקס פנימי חריף. הפלורליזם הרי גורס ש'כל אחד והאמת שלו', ואילו כאן יוצא הוא במלחמת חורמה כפייתית נגד כל מי שלא מקבל דרכו ומעז לסבור אחרת, למשל שיש אמת אחת והיא מן השמים. והליברליות המוכנה להכיל כמעט כל שיגעון, מבקשת להלך אימים נגד כל מי שיפצה פיו ויציב דרך אלוהית עם גבולות. זה כבר מעבר ליכולת הכלתה. חז"ל חזו זאת באמרם: "בעקבות משיחא חוצפא יסגא... ואנשי הגבול יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו, וחכמת סופרים תסרח, ויראי חטא ימאסו, והאמת תהא נעדרת" .
האם על תלמידי החכמים לשתוק, כדי לא לנדב עצמם לכותרת של צהובוני הבוקר, וכדי לא להיכנס חזיתית בכיוון הפוסטמודרני של עורכי מהדורות החדשות? אולי נאמר גם כאן, מצווה שלא לומר דבר שאינו נשמע...? אדרבא, חייבים הם לומר את דבריהם, ואסור להם להיחלש כלל. עד שהנשמה הישראלית תתעורר בכל כוחותיה, ותתנער מההשפעה של התרבות הזרה, צריך לדבר ולכתוב עוד ועוד. אמנם הסגנון צריך להיות מכבד ומתאים לגדלות הדור, אך הקול תורני וברור, מדויק ולא מתנצל. "מי שמשוכנע שדעותיו אמתיות וצודקות, חייב להביע אותן ללא הרף, ובכל הזדמנות בגילוי לב, ובלי להתחשב במידת התמיכה שיש לו, או ברמת ההתנגדות שיפגוש. רק לשקר דרושים תומכים כדי להצליח, לשקר דרושה סמכות המספרים כדי למלא את מה שחסר לו בצדקת טיעונו, אך האמת לעומת זאת תמיד תנצח בסופו של דבר, אפילו אם הדבר יקח זמן" .
"נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע וּשְׂפָתֶיךָ מִדַּבֵּר מִרְמָה". מי שצריך דווקא לנצור לשונו, הוא מי שמציג את דברי החכמים באופן שמשניא את התורה, "זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע" זאת תהיה תורתו של מוציא שם רע" . כל לשון הרע הוא חמור, אך על דברי ת"ח כל שכן. העיקרון הרוחני העולה בפרשות 'תזריע מצורע', הוא רלוונטי לנצח נצחים. השל"ה מבאר שאע"פ שלא נראית היום צרעת הגוף, נשמתן של בעלי לה"ר לוקה בצרעת (זוהר ג מו:). מביאי 'הפרשיות התקשורתיות החמות', מתכבדים ברייטינג קלון חברם. 'זכות הציבור לדעת' הפכה את החטא לאידיאל. על כגון אלו אמרה תורה, "וּמַרְאֵה הַנֶּגַע עָמֹק מֵעוֹר בְּשָׂרוֹ נֶגַע צָרַעַת הוּא וְרָאָהוּ הַכֹּהֵן וְטִמֵּא אֹתוֹ" . מראה הנגע איננו דבר חיצוני, אלא עמוק הוא מן העור, שמחלתם עמוקה מאוד. וזהו שתרגם אונקולוס, נגע צרעת, "מכתש סגירו", שהיא מחלה של סגירות, שסגורים בפניהם כל שערי האורה וכל הטוב העליון. הקלקול פנימי כל כך, עד שכל רגשות הקודש נסוגים לגמרי לאחור, וכל הרגשת ייסורי המצפון נעלמה .
אולם התורה נתנה תרופה למצורע, בעל לשון הרע, שיתחבר וידבק אל הצדיק, היינו הכהן, והלז ידריכהו כיצד לצאת ממחלתו, ולהיחלץ משלטון הרע. בכוח הכהן לפתוח את כל הסוגרים על אור נפשו, ולהאירה באור עליון. אך העצה עבורו, "וְהוּבָא אֶל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אוֹ אֶל אַחַד מִבָּנָיו הַכֹּהֲנִים", שיש להביאו, כיוון שהוא עצמו אינו מרגיש כבר שאינו הגון. הדבקות בטהרת הצדיק תסייעו להסתלק מטומאת דעותיו . "מה תקנתו של מספר לשון הרע? אם תלמיד חכם הוא יעסוק בתורה שנאמר "מַרְפֵּא לָשׁוֹן עֵץ חַיִּים"... ואם עם הארץ הוא ישפיל דעתו שנאמר "וְסֶלֶף בָּהּ שֶׁבֶר בְּרוּחַ" .6
"כל המספר לשון הרע מגדיל עוונות עד לשמים"6, שאין הקב"ה סובל שמדברים סרה בבניו, וכל שכן בביזוי תלמידי חכמים שתורת ה' בפיהם. כך ציווה רבי אליעזר הגדול לבנו הורקונוס: "בני, אל תשב בחבורת האומרים גנאי מחבריהם, כי כשהדברים עולים למעלה בספר נכתבין, וכל העומדים שם נכתבין בשם חבורת רשע". מדרכי יראת ה' להתרחק מאמצעי תקשורת המעוררים שנאה ופירוד בין בני ישראל או שנאת התורה.
נחת רוח מלפני המקום ב"ה היא כאשר ישראל בניו אוהבים זה לזה, "כך אמר להם הקב"ה לישראל, בני אהובי, כלום חסרתי דבר שאבקש מכם? ומה אני מבקש מכם? אלא שתהיו אוהבים זה את זה ומכבדין זה את זה" .

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: